שאלות של תרבות

משום מה, ומעולם לא עורר בי הסתיו עצבות רכה או יגון ספרותי-רומנטי.

החורף, עונת השנה בה נולדתי, תמיד היה מחוז חפץ, עונה בה אהבתי להוריד

את החולצה וללכת חשוף גו, עד ששכנה אחת סיפרה לאמי, וננזפתי ארוכות

על "אין לי כוח ללכת לבית חולים, לא מספיק החיים שלי קשים, אז אני צריכה

גם את השטויות שלך..ויש עוד" 

לפני הרבה שנים הבנתי את היפוך המיתוס על האל בעולם המוות היוצא לעונת הצמיחה

לחופשה - פרספוני ודומוזי [הוא תמוז ]. פרספוני נחטפת בשלהי הקיץ, דומוזי בשלהי החורף

יוצא למלא את הצו של איננא ואת עונשהּ.

עכשיו ממש, יורד גשם

עוד כמה דקות אני יוצא

עטוי מראה אירופאי של גבר

בוגר, לעבודה.