שאלות של תרבות

שנים אנחנו -

דוד פוגל

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ,

אֲנִי וְכַלְבִּי הַגָּדוֹל,

וְיוֹרְדִים לִרְאוֹת

בַּעֲלוֹת נַעַר וְנַעֲרָה קְטַנָּה

מִן הָרַחְצָה.

כְּבָר הָעֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת,

הַיָּמִים קָלוּ וּמְאֹד צָהֲבוּ

וְאֵינָם כַּקַּיִץ הַכָּבֵד, הַתָּרֹג.

הַנָּהָר הַגָּדוֹל עוֹבֵר לְאִטּוֹ עָלֵינוּ

כְּחַיָּה אַדִּירָה

וְעוֹרוֹ רוֹעֵד רַעַד הַסְּתָו.

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ

וּכְבָר צַמְרֵנוּ גָּדֵל לַחֹרֶף וְהוֹלֵךְ.  –

השיר המתוק הזה מציג תמונה של תשוקה מינית והכרה בכך שהסוף בדרך. השיר בנוי מכמה תמונות - הדובר וכלבו, נער ונערה, צבע המים, הנהר וזרימתו - אלה תמונות של חיות, חושניות ותשוקה. הרמיזה העדינה לנער ולנערה העולים מן הרחצה - כאפרודיטה מן הים. הדובר וכלבו הגדול יורדים בכוונה אל הנהר לצפות בנער ובנערה העולים מהרחצה.

שנים אנחנו, תשוקה אחת לנו, והרי הכלב מסמל את היציריות הבסיסית, הטרום תרבותית.

אבל ובעיקר הסיום ה"אלגי" משהו 

                       שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ

                       וּכְבָר צַמְרֵנוּ גָּדֵל לַחֹרֶף וְהוֹלֵךְ.  –

החורף בא, המוות מגיע, ואנחנו מתכוננים אליו. [ לא יכלתי שלא להיזכר בשירו של ביאליק "הקיץ גווע" בבית האחרון -

         וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר

         עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:

        "בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?

         צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

מקור השיר - http://www.newlibrary.co.il/article?c0=14017

ביוגרפיה קצרצרה - https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/02037.php