אם דרך בחירת השירים שלי איננה ברורה, אגלה בצורה פשוטה ביותר - ישנן רשימות במרשתת של כל המשוררים וכל הסופרים העבריים מאז ימי הביניים או אפילו לפניהם.

אני בוחר באופן שיטתי שמות שלא פגשתי [ למעט כאלה שכן, כמו לנסקי, פן, פוגל או ריה"ל], ומחפש שירים שלהם במרשתת. לחלק גדול מהם אין פרסומי שירים במרשתת, ולכן לא אכתוב עליהם. התנאי הבסיסי הוא "היות מפורסם המרשתת", התנאי השני - רצוי כמת, כך שאין ממש בעיות של "זכויות יוצרים" אם אני מעלה שיר, התנאי השלישי - שיר קצר, קצרצר.

אני עדיין מעדיף משוררים כותבי עברית ולא תרגומי שירה.

מירי בן שמחון

למרות היותה ככל הנראה דמות מרתקת, מעט מאוד משיריה הועלה לאינטרנט. הרבה יותר כתיבה יש על חייה, על יחסיה עם ויזילטיר. הנה פריט רכילות חשוב מאוד:

במרכז ספרה הראשון עומד השיר "פרספקטיבה", המגולל את יחסיה עם המשורר מאיר ויזלטיר. על יחסים אלו כתב ידידה של בן שמחון, המשורר דן אלבו, כי "אין לדעת אם היה לה קשר רומנטי עם מאיר ויזלטיר, האם היתה זו מציאות או הזיה"; ובן זוגה לאורך מספר שנים, שמעון צימר, מוסיף: "והיה כמובן ויזלטיר, אותו הכירה בסדנת שירה שערך בירושלים ושהיה עתיד לככב בהזיותיה כאהובה העיקרי וכחתנה המיועד. [...] מדי פעם, במצבי משבר, נהגה להגיע לביתו וניסתה לכפות עליו את נוכחותה. נדמה לי שפעם היא אפילו ניפצה חלון, והוא נאלץ לקרוא למשטרה". [ הארץ, קציעה אלון]

מתוך שיריה הרבים מובא הקטע הזה, החותם את הקובץ השלישי -

להלן קטע מתוך השיר החותם את הספר (ללא כותרת):

"[...] ויש איש אחד / אבל הוא נושא ונותן עם העולם / לא אתי. / הוא אולי מבין את נעלמיו / אולי יש בידו מפתחות המצלצלים כפעמונים / כל אימת שהוא הולך לטירה בה הוא גר / מעולפת סוד טובלת במיקרו עולם / אבל הוא מאחסן מיד כל מה שעולה בדעתו / הוא אינו משאיר את דלת מחשבותיו / פתוחה כדי סדק לפחות / לאפשר נשיבה של אפשרות אחרת / אם תתדפק. / הוא נעול ביד חזקה כדי להגן על עצמו / מלבו שעשוי להיפתח לזרימה פראית שתציף את ראשו וגופו / אני טיפסתי על חלונו / כחתול בר / (אי אפשר היה כנראה לבוא בדלת) / והוא היכה על כפות ידי נחרצות / אולי חשב שיש מצע מרובד מתחת / מיטה מוצעת סדינים וחלוק לבן של איזה רופא / עשוי לעורר רושם כזה".

במקום אחר, , העוקץ, כותב ככותרת לטקסט מתי שמואלוף:

מִרְיָם אַתְּ בְּמָרָה שְׁחוֹרָה

שמואלוף מנתח שיר אחד גדול מאוד, אקח רק חלק קטן ממאמרו ואביא הנה, כולל קטע מהשיר "לקראת שיר" : [מרים את במרה שחורה]

באירוניה הפואטית של בן-שמחון מוחבאים יסודות אלימים, סקסיסטיים ואתניים: הלך רוח תרבותי גזעני כלפי המזרחיות בישראל בכלל, מבט אירופוצנטרי ואוריינטליסטי כלפי היהודים-הערבים וצאצאיהם; הגמוניה פטריארכלית אשר התייחסה לאשה המזרחית כחלק מדיון בפולקלור ושמה אותה במרחב הפרטי של המטבח; ממסד שדחה יצירה מזרחית בכלל ושלא הניח למשוררת מזרחית להיכנס בין כתליו.

אִם כִּי עַל פִּי נִסָּיוֹן שֶׁל חַיִּים הַחוֹזְרִים עַל עַצְמָם וְכוֹלְלִים בְּתוֹכָם, / כַּמּוּבָן מֵאֵלָיו / סַך הַכֹּל תְּחוּשׁוֹת אֱנוֹשׁ סְכֶמָטִיּוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, עֶצֶב, עֶלְבּוֹן וּ'מָרָה / שְחוֹרָה' / וְלֹא מִתּוֹךְ הֲבָנָה מַעֲמִיקָה שֶׁל מִכְלוֹל הָרְטָטִים הָאַסּוֹצְיָטִיבִיִּים / הַנּוֹבְעִים זֶה מִתּוֹךְ זֶה, הַקָּמִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, / הַמִּתְחַבְּטִים וּמִתְפַּצְּלִים / וּמַקִּישִׁים שִׁיכּוֹרִים / עַל פִּתְחֵי מוֹסָד תַּרְבּוּתִי שֶׁתּוֹשָׁבָיו שׁוֹלְטִים בְּהַבָּעוֹת פְּנֵיהֶם / וְקֹר רוּחָם דַּלְתוֹת בַּרְזֶל מוּגָפוֹת / אֲנִי מְנַסָּה לְבָרֵר בֵּינִי לְבֵינִי / דִּמּוּיִים אֲחֵרִים לְמַצָּבִי / שֶׁיִּהְיוּ חַסְרֵי צֶבַע וְטַעַם דֻּגְמַת הַמָּרָה / שֶׁיַּעֲנוּ עַל קְרִיטֶרְיוֹנִים פְּנִימִיִּים שׁוֹאֲפֵי בִּלְעָדִיּוּת / שֶׁיְּסַנְּנוּ אֶלֶמֶנְטִים חוּשִׁיִּים מְפֻיָּחִים כָּל כָּךְ / וְיַעֲמִידוּ הֵיטֵב אֶת מְיֻסָּרוּתִי הַפְּנִימִית / בְּמָקוֹם שֶׁל כָּבוֹד מֵעַל לְסִירֶיהָ הַטּוֹבִים שֶׁל סָבָתִי / מַדִּיפֵי רֵיחַ קוּסְקוּס / וְהֶבֶל חַם וּדְאָגָה מַחֲזוֹרִית לְקֵבָתָם הַמַּחֲזוֹרִית שֶׁל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. / שֶׁיַּעֲמִידוּ אוֹתִי מֵעַל לְאֶתְנַחְתּוֹת הַכָּבוֹד שֶׁסָּבָתִי נוֹהֶגֶת בָּהֶן כִּבְסוּסִים / הָיִיתִי מַדְגִּימָה אֶתְנַחְתּוֹת שֶׁל זְמַן אֵלֶּה אִלּוּ יָכֹלְתִּי לָשִׂים אוֹתָן בְּשִׁירִי / לָמָּה לֹא, אֶתְנַחְתּוֹת שֶׁל לְקִיחַת זְמַן כָּאֵלֶּה הַמַּעֲמִידוֹת אֶת הָעוֹלָם עַל / גֹּדֶל חֲשִׁיבוּתְךָ, / אֶתְנַחְתּוֹת הָעוֹבְדוֹת יָפֶה עַל יֵצֶר הַסַּקְרָנוּת שֶׁל הַשּׁוֹמֵעַ הָעוֹמֵד / מַמְתִּין, / פָּנוּי מִמִּשְׁאָלוֹת אֲחֵרוֹת לִדְבָרִים שֶׁעוֹד יָבוֹאוּ. / כּאֵלֶּה הַנּוֹתְנוֹת מַשְׁמָעוּת גְּדוֹלָה מִן הַמְצֻפֶּה לְמִלּוֹתֶיךָ / וְהוֹפְכוֹת אוֹתָן לְמֵעֵין מִצְרָךְ יָקָר שֶׁעוֹמְדִים בִּשְׁבִילוֹ בַּתּוֹר / עִם מְכָל שֶׁל פַּח / לְקַבֵּל בְּחִנָּם./ יֶש לָהּ לְסָבָתִי חוּשׁ טִבְעִי, נָקִי מֵעָגָה פְּסִיכוֹלוֹגִית מוֹדֶרְנִית, לְזוּלָתָהּ / וְטִפַּת הָאֲוִיר בְּפֶלֶס הַמַּיִם הַתְּחוּשָׁתִי שֶׁלָּה / חֻקֵּי הַפִיסִיקָה עִם צִחְקוּקֵי יְלָדִים, בּוּעוֹת סַבּוֹן פּוֹרְחוֹת שֶׁל יַלְדוּתִי / נָקִי מִמִּסְפָּרִים מְאַיְּמִים / וּמַחְמִיא כָּלְשֶׁהוּ לִיכֹלֶת חוּשִׁית / לִקְבֹּעַ דִּיּוּק מִילִימֶטְרִי / בִּתְפִיסַת הָעַיִן בִּלְבַד.

 

 

אישית, אין לי מה להוסיף על שנכתב ועל מה שקושרתם אליו. מקריאת הטקסטים, בהנחה שהם צוטטו כפרסומם, ברור שהשיר הוא דיבור והדיבור הוא השיר, ויש שילוב של עריכה לאחר כתיבה [ סדנת שירה עם ויזילטיר ככל הנראה היתה מפתח לשליטה בכאוס].

אלון, ק - מסואב ומלא קסם, ויזילטיר בשיריה של בן שמחון , הארץ, 09.01.2015 

שמואלוף, מ - מרים את במרה שחורה, העוקץ, 14.14.13/