שאלות של תרבות

ביאליק - קן לציפור

-

קֵן לַצִּפּוֹר

בֵּין הָעֵצִים,

וּבַקֵּן לָהּ

שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.

וּבְכָל-בֵּיצָה

– הַס, פֶּן תָּעִיר –

יָשֵׁן לוֹ

אֶפְרוֹחַ זָעִיר.

השיר המתוק הזה מיועד לילדים. תבנית חריזה פשוטה אבגב: עצים וביצים; תעיר וזעיר. גם החריזה תורמת ליצירת הקטנות, השבירות והסכנה בגידול הצאצא העתידי. אולי השיר פונה גם לחמלה הטבעית של הילד, ואולי הוא מתיחס למנהג ההלכתי  של שילוח הקן:

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:
שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:""

פתאום השיר מקבל עומק נוסף, העלמות הציפור בבית השני, הבאת הקן והגוזלים למרכז תשומת לב, הטבע במלוא עצמתו בידיים הזעירות, האם האם תישאר על קינהּ או האפרוחים [ גם כאן יש ויכוח על המילה שבחר - גוזל או אפרוח  הגוזל בוקע עיוור וסמוך על הוריו, האפרוח בוקע מיד לעצמאות, הגוזל על קן גבוה בדר"כ האפרוח  לעופות מים, תרנגולות ותרנגולי הודו, יענים] יילקחו ממנה, וישאירו אותה חופשיה ל"דור חדש". ברור שזו התנשאות אנושית, בטח בתרבות יהודית המעצימה את עניין ההולדה, ההורות, מורשת וחינוך הצאצאים.

ביוגרפיה - כידוע אי אפשר לזרוק אבן במרשתת ולא ליפול למאמרים, מחקרים מכל סוג של יצירת ביאליק ועל ביאליק. בחרתי להמשיך ולהיעזר בלקסיקון הספרות העברית החדשה של אוניברסיטת אוהיו - https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/02003.php