פריחא בת רבי אברהם בן אדיבה

השיר המועתק לכאן מופיע גם במאמרו של יוסף שטרית ביד יצחק בן צבי, ובקישור בשם המשוררת בתחילת הפוסט,יש קישור אל המאמר המקוצר של שטרית ואל התמונה, שככל הנראה מיוחסת לפריחא. שטרית קורא לה - הרבנית, מלשון כבוד עצום ורב אליה.

האקרוסטיכון, פרחא מבהיר מי מחברת השיר, ויש בשיר ביטויים שמעוררים בנו קוראי עברית של שנת 2015 מעט גיחוך - למשל הצירוף "בטוב טעם" שעבר תהליך הנמכה ושיוך סוציולוגי מובהק [ ארנה בנאי כ-פרחה בישראלית, אחח האירוניה הנוראה של הלשון, פרחה-פרחא ], אחר כך המילה "אוילי" שכיום היא סתם טיפש, אבל בשיר הוא בעל עוצמה וסכנה רבה - גער בקול רעם. ההיפרבולה בהחלט מתכתבת עם טקסטים תנ"כיים על אויבי ישראל.

בתים 3 ו- 4 אינם מציינים את שם אלוהים כמושיע, אלא הוא "מובן מאליו" חיש - שלח, רק אלוהים [ תבנית של תקבולת משלימה מעולה], והמפלט בו אחבוש "כלילי" [ צימוד שונה אות עם הגלילי בבית 3 ], ושם רק שם בגליל לאחר שאחווה בהתגלות האלוהית אמות, לא על ידי צר ואויב אלא באופן טבעי.

לטעמי שיר יפהפה, שיר גאולה המחבר את הפרטי ואת הכללי. אין לי מושג אם היא הכירה את שירתו של יהודה הלוי, אבל הסגנון הפשוט, האמוני, השפה הפשוטה יחסית, והבית האחרון בעל האופי הדיאלוגי-משהו מקרב בין שירתה לשירתו.

נקודה נוספת - החרוז המבריח המרמז, כמו ריה"ל, אל הבנת עומק אסתטי של הקשר בין צליל למשמעות - טוב טעם - בקול רעם: חרוז היוצר ניגודיות בין תחושה, מנהג או מזג אישי לבין גסות הרוח, הפחד והאימה, או בקיצור בין שלווה לבין אימה.  עברה וזעם* - אמותה הפעם: מעשה האל הפוגע באויביו מוביל אל השלווה הסופית. כמו יש מעין משחק של תקבולת כיאסטית בחריזה עצמה.

ביוגרפיה - פריחא בת רבי אברהם בן אדיבה - ויקיפדיה

מקור ביוגרפי נוסף  יד יצחק בן צבי, יוסף בן שטרית, ברורים - 

מקור השיר - פייסבוק, תרבות יהודי מרוקו - פה ושם

*תהילים, ע"ח פסוק 49 - תהילים

[פרק עח' פסוק 49]
יְשַׁלַּח-בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ יְשַׁלַּח-בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים