שאלות של תרבות

מה פשר גל התרגומים של ספרות הודית לעברית? [ הגם שספריה של דסאי נכתבים באנגלית]?כמובן שלא אענה על השאלה הזו. אין בי הרצון ו/או האפשרויות לערוך מחקר מעמיק בסוגיה הזו, שהיא במהותה אינטרדיסציפלינרית, כיוון שהיא כוללת סוציולוגיה, היסטוריה וגם הפלא ופלא ספרות.

פעם קראתי באיזה מקומון, שיש תרגומים רבים מהספרות ההודית לעברית בשל התנועה הגדולה של ישראלים צעירים לכיוון הודו. הסבר כמו-סוציולוגי זה נראה לי דחוק, כי ישנה נהירה רצינית, או לפחות היתה, של צעירים ישראליים לדרום אמריקה, ובינתיים מתרגמים לעברית רק את האייקונים של הספרות הדרום אמריקאית.

הקשר להודו , שלנו כישראלים וכיהודים הוא ארוך מאוד. די אם נזכור שספרו הידוע של מרטין בובר פרדס החסידות מצביע על קשר עמוק ובסיסי בין הקבלה היהודית למיסטיקה ההודית.

אני רוצה לדבר על הספר הזה

דסאי, א [2003] תעניות, תענוגות, ישראל: כנרת בית הוצאה לאור, תרגום מאנגלית- שאול לוין

הספר מתאר משפחה הודית בעיר פרובנציאלית. משפחה השייכת למעמד הבינוני, החילוני ככל הנראה. הסיפור מורכב משני חלקים. החלק הראשון והארוך במיוחד מציג את אוּמה, ככל הנראה ילדה "מפגרת" או בעלת קשיים שכליים וגופניים שבשל שני הסדרי נישואין כושלים נשארת בבית הוריה ומטפלת בהם. חייה מוצגים עד נקודה מסויימת בזמן, ובאותה נקודה בדיוק הסיפור קופץ לחלקו השני, הצגת האח ארוּן בחופשת הקיץ שלו מהאוניברסיטה במסצ'וסטס, וכך הקורא מתוודע באמצעות דמות זו לתרבות האמריקאית בביטוייה האיקוניים הבולטים במיוחד: פרברים, יחסי הורים, ילדים פגועים ומרוסקים - בקיצור לדעתי, עבודה שטחית וחוזרת על עצמה של סופרים רבים המגלים לקורא את הנעשה מאחורי החזות המנצנצת של הבתים היפים והמטופחים.

הרבה יותר מעניין להציץ בחלק הראשון של הרומאן המתאר את המשפחה בהודו. את תהליך ההתבגרות של בני המשפחה, של בני המשפחה המגיעים לביקור מדי פעם, ואת דמות האם - שככל אם דומיננטית וחזקה יש בה תכונות מסרסות ובוטות בלתי נסבלת כמעט. [כמעט כתבתי פולניות ]. גם החלק הראשון שיש בו אופי חזק של סיפור אפוס בורח מהמלכודת הזו , וקריאה בתולדות חייה של דסאי מגלה שהיא מגיל צעיר מאוד התמחתה בכתיבת סיפורים קצרים.

לקורא המעוניין ללמוד על הודו הספר הזה לא יספק מידע רב במיוחד. נכון יש בו תיאורי טקסים, הדמויות הייחודיות של הארץ הגדולה הזו [ למשל בן הדוד הנכה, הדודה הנעה בין מקדש למקדש מאז שהתאלמנה], אבל ובעיקר זה רומן מודרני-מערבי במהותו המתעסק ביחיד ובעולמו הייחודי על רקע החברה בה הוא חי.

שני אחים. אומה וארון. שניהם פגועים. האח שנולד באיחור, בהפתעה והאחות ה"מפגרת" שבגלל הרצון של הוריה לחתנה ומהר, כדי לפתוח בפני אחותה המוצלחת ממנה אפשרויות נישואין טובות הם נופלים בפח פעמיים. יש משהו אירוני-קומי ואפילו סאטירי בתיאור האב הכועס עת כספו יורד לטמיון, ובהחלט אפשר ללמוד רבות על מעמד האישה. על השליטה המוחלטת של ההורים בבנותיהן. לי דווקא זה הזכיר את המשפחות בהן ישנה אחות רווקה המטפלת בהורים עד מותם. הרומן הזה מספק איזו הצצה מענינת לתהליכים המובילים אשה לוותר על חירותה למען הוריה, או הדרך בה מאולצת אשה לוותר על חירותה.

כדאי לשים לב לטכניקת "הדובר המשולב" המופעלת ברומן. המחברת מפעילה את כל הקולות האפשריים ברומן. המספרת הכל-יודעת מטשטשת לפעמים את מקור  "הקול המספר" וכך הקורא מופתע לגלות שהוא מתבונן במציאות דרך עיניים שונות. זו טכניקה אירונית יעילה מאוד, שמצליחה לרסן הזדהות עודפת עם אומה למשל או עם מיסיס פטון, או עם כל דמות אחרת ברומן. הטכניקה הפוליפונית הזו מאפשרת ראיה פנורמית יותר של המציאות ואפיון פנימי עמוק יותר של הדמויות השונות.  טכניקה נוספת בה משתמשת דוסאי היא של "שמירת מרחק" ממוקד ההתרחשות . כך במקרה של בת הדוד אנאמיקה, היפהפיה הזוהרת והמשכילה, הפאר של המשפחה שמתברר שנישואיה הם אסון. וכך הקורא מתוודע אט אט למיהי אנאמיקה, הנישואין והרכילויות והעדויות לגבי חייה הנוראים בחיק משפחת בעלה. ולבסוף, מכתב המודיע על התאבדותה ו/או רציחתה. הסיום של האירוע הוא פיזור אפרה בנהר, שגם הוא מתואר בצורה משועשעת ואירונית.

סיפור בתוך סיפור, לא בהכרח דרך תודעת הדמות הראשית, לא בהכרח דרך עיני המספרת הכל-יודעת ואירוניה ומרחק . במלים אחרות, טכניקות מערביות מובהקות של כתיבת נרטיבים, אולי רמז למספרי-סיפורים בכך שסיפוריח משנה רבים שלובים בתוך גוף הסיפור המרכזי. אלא שהסיפור משקף שליטה מוחלטת  המחברת בכל חומריו.

ושאלת השאלות - לקרוא?

כן בהחלט לקרוא, אבל לא לצפות ל"הארה" גדולה על הודו.