שאלות של תרבות

אחי שנהרג במלחמת יום כיפור אלי חביב

חשבתי רבות איך להנציח את זכר אחי, אם אם בכלל יש מקום להנציח את זכרו. מאז שנפל  ב- 1973 .

כמשפחה לא השכלנו להעביר את הכאב, ההלם והזעזוע לפסים "מעשיים" ו/או ליצור איזו מורשת סביבו. כן, קראנו לילדינו בשמו, אבל כאן הסתיים הכל.

כשאני מסתכל עכשיו על דף היזכור, שככל שזכרוני לא מטעה אותי אמי ז"ל ואני כתבנו אותו, אני רואה שהעיקר בו הוא הצבא.

אבל אני לא חושב שהצבא הוא הדבר שראוי לזכור באחי, שנעלם לו אט אט בערפילי הזכרון.

איך לזכור את אחי?

איך לא לתת לזמן למחוק אותו מהעולם?

איך לדאוג שילדיי ואחייניי יצליחו וירצו להעביר את זכרו הלאה בשלשלת הדורות?

מה אומרים על בחור בן 21 שרק התחיל בחייו?

האם זכרונות אינטימיים-אישיים מקומם ברשימת זכרון פומבית?

האם תמונתו על הקיר ומתן שמו לצאצאיי היא תמריץ גדול מספיק?

מדוע הוריי ראו במותו קורבן-הכרח?

מדוע הם לא הצליחו לעשות כלום מבחינה פוליטית-חברתית על מנת לקדם מטרות אנטי-מלחמתיות, שגם הוא היה שותף להן?

איך הכובד המדיני-הממלכתי-המיתי-הנרטיבי של המדינה הזו הצליח לדכא את רוחם החופשית של הוריי בכך שלקח את חיי בנם?

הרבה שאלות ואפס תשובות.

אולי הפוסט הזה יהווה סוג של זכרון, רכיב מידע במאגר הזכרונות הגדולים.