שאלות של תרבות

הפוסט הזה מוקדש לידידי רמיש, שגם הפנה את תשומת לבי לכתבה/מאמר ב- YNET.

ב- YNET התפרסמה כתבה המתארת דירוג של ספרים שנמצאים במחסני ההוצאה לאור עם עובד.

הדירוג נעשה על פי רצונם של קוראי ווינט להוציא את הספרים מחדש לאור.

בראש הרשימה נמצא ספרו של אוסק ווילד דוריאן גריי, ואילו האחרון הוא  חזירי הים  של לודביק וואצ'ולק, שמעולם לא שמעתי עליו.

עשרים הספרים המובילים:

1. אוסקר ויילד / תמונת דוריאן גריי

2. או. הנרי / אחרי עשרים שנה

3. דוריס לסינג / מחברת הזהב

4. אמיל אז'אר / חרדתו של המלך סלומון

5. פ. סקוט פיצג'רלד / ענוג הוא הלילה

6. יצחק גורמזאנו גורן / קיץ אלכסנדרוני

7. רוברט גרייבס / גיזת הזהב

8. אביגדור דגן / בינת השכוי

9. צ'ארלס דיקנס / ימים קשים

10. פ.מ. דוסטויבסקי / הכפיל

 קשה למצוא קו מקשר כלשהו  בהרכב של עשרת הראשונים. מה הקשר בין תמונתו של דוריאן למשל לבין הכפיל של דוסטוייבסקי או בין ענוג הוא הלילה לקיץ אלכסנדרוני.

מגוון הטעמים שמציגה רשימה זו והרכבה לדעתי ירכיבו את קופסת האוסף הבא של עם עובד, שתימכר היטב, אולי, אבל מעט מאוד יפתחו אותה ויקראו את שבפנים.

מחפשי תובנות אירוניות [אני אחד מהם] יראו אולי בבחירה בספרו של אוסקר וויילד שתי תובנות: הראשונה, שהיותו הומוסקסואל  בראשית המאה העשרים ואחת היא סוג של מקדם מכירות [אולי] והשניה שהרצון המטורף להיות צעיר לנצח הוא נושא משמעותי במיתוס של המאה העשרים ואחת.

עדכון

בינתיים הזדרזו בוויינט לפרסם רשימה נוספת המשוררים הישראליים שאתם הכי אוהבים

הפתעות רבות אין ברשימת המלאי הזו. היא צפויה, במיוחד בעשרת המקומות הראשונים. השמחים לאיד יראו שהיא מעמידה כל מיני נפוחי חשיבות עצמם במקום המתאים להם, רבים אחרים כלל לא מופיעים ברשימה, אבל המביך, לכאורה מכל, שמעשרת השמות שבמקום הראשון רק שניים עודם בחיים, ושירתם זה מזמן הפכה קאנונית ובעלת איכויות של  שירת עבר, או למצער, רביקוביץ וזך אמרו כבר את כל מה שהיה להם לומר, לכן, יתכן, והם נתפסים כמי שאינם עוד בינינו מבחינת היצירה שלהם.

ההסבר הלא רציני של פישלוב מביך בשטחיותו. זו המסקנה מהמאמר שלו, כפי שמובאת ב-וויינט קול המון כקול שדי [האם גם אתם מרגישים שיש אינפלציה בשימוש בפסוק הזה? או בצורתו הלטינית: ווקס פופולי?]:

 "ועוד מחשבה בעקבות זכייתו (ובשלב זה יוסיף ודאי המנחה - ובגדול) של אלתרמן במקום הראשון. אולי לא במקרה זכה מי שהשכיל ליצור בערוצים שיריים מגוונים ושירתו פעלה, וממשיכה לפעול, ברמות תודעה שונות: שירי העת והעיתון הקליטים, לצד שירה סימבוליסטית מורכבת, אישית וגם ארכיטיפית. ניתן ללמוד כי כאשר כישרון שירי מופלא יוצק עולם רוחני עמוק ומסוכסך לתבניות של מלים מתנגנות, נמוגים ניגודים מקובלים בין הפופולרי והקנוני, בין האהוב והמוערך."

אבל כפי שטענתי בשם הרשימה שלי, רשימות אלה טפשיות ביותר.