שאלות של תרבות

סטיבן קינג הוא מסוג הסופרים המייצגים נאמנה  את האימפריאליזם התרבותי האמריקאי, את התפיסה האינדווידואליסטית הקיצונית [ משהו בסגנון  אין ראנד, כמעיין המתגבר ] ואת הנרטיב האמריקאי הישן-נושן של נצחון היחיד את הרשע, הרוע ומה לא.

המפגש שלי עם קינג התחיל בסדרת הטלוויזיה "העמדה", אח"כ קראתי את בית כברות לחיות שעשועים שמאוד לא מצא חן בעיניי. אל האקדוחן הגעתי לגמרי במקרה, וברגע שהתחלתי לקרוא את הספר הבנתי שאין ביכולתי לשפוט אותו בצורה "רגילה" או מקובלת, כיוון שהספר נע בצורה ברורה בין ספרות טיסה לבין ספרות עילית .

שבעה ספרים יש באפוס הענק של קינג:

סדרת המגדל האפל

האקדוחן

שליפת השלושה

ארצות השממה

המכשף והבדולח

זאבי הקאלה

שירתה של סוזנה

המגדל האפל

האם זה אפוס שווה ערך לאפוסים העתיקים אותם אנחנו נוטים להעריץ ולכבד?

ברור לכל מי שיש לו יד ורגל בחקר תרבויות, אפוסים ומיתוסים שקינג יצר מערכת אפית-מיתית בסדרה הזו. הצד הבידורי, הקליל הוא השולט בנרטיב - כך שלא צריכים ללמוד יוונית עתיקה כדי לקרוא "במקור", וכן לא צריך להקדיש שנות מחקר רבות כדי להבין וללמוד את הנושאים המהותיים באפוס הזה : הזמן והנזילות שלו, יקומים מקבילים, טוב ורע, הנקודה הסינגולרית, סמלי תשתית של הפסיכה האנושית.

מי שעובר את מכשול ה"קלילות", שתפקידו למכור כמה שיותר, מי שמצליח להתגבר על מניפולצית הארס-פואטיקה [כרכים שישי ושביעי] מוזמן להכנס אל תוך המיתוס המודרני, האמריקאי, שכנראה הוא סמל אוניברסלי וחזק מאין כמותו - האקדוחן.

מי אם לא קינג מודע למיתוס, לביטויים המורכבים שלו בתרבות האמריקאית: הערבה, הרכבת, הטוב המוחלט, הרע המוחלט, סרטי הקולנוע וז'אנר המערבון, מה לא בעצם. המודעות העמוקה הזו, עם הנטיה הקינגית למשחקי זהויות ותאומים, שימוש חכם בנרטיבים ובסמלים מטופחים של ספרות הפנטזיה והמד"ב [תלמיד חרוץ ויצירתי קינג של המאסטרים של ספרות המד"ב].

כך האפוס הזה "המגדל האפל" מעורר, אצלי לפחות, שאלות מורכבות על המתח בין ספרות פופולארית המיועדת לכל מי שיודע לקרוא לבין ספרות עילית, שאולי מתימרת להיות לכל קורא, אבל לאמיתו של דבר מיועדת לקהל משכיל מאוד, תובעני מאוד ומצומצם.

נכון שיש מרכיב בשטחיות ובבוהק ה"קינגי" שמאפיל על העומק ועל מבני העומק של הסאגה הזו, כלומר רבים יהססו רבות למתוח קו משווה בין טולקין לבין קינג, אבל הפנטזיה הקינגית הרבה יותר מודרנמית ופוסטמודרנית מזו של טולקין. כשטולקין יהפוך לשווה ערך לאיליאדה, ל-שא-נהאמה או למיתוסים הויקנגיים העתיקים, האפוס הקינגי ימשיך להיות הילד "הפוחח" של זמננו, משהו כמו שירי קאטולוס בהשוואה לשירה הרומית "הרצינית".

אני ממליץ מאוד לקרוא את הסדרה. היא מצחיקה, היא מפחידה, היא מרתקת והיא מניחה את הקורא [אותי לפחות] לא ממש רגוע, למרות הסיום "הטוב" בחלקו.

הקא הוא גלגל .

כרגיל, כמה הפניות לרשת:

1. וואלה!פדיה, קצר מאוד ומלמד מאוד http://pedia.walla.co.il/?w=/%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9F_%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%92

2. ויקיפדיה - התחלה של ערך על הסדרה -  http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%97%D7%9F

3. המלצה קצרצרה וניתוח מצומצם מאוד של הסגנון ה"קינגי" - http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forumId=276&a=17228&c=0&sc=0&ssc=0

4. אתר הבית הרשמי של הסדרה "המגדל האפל " - http://www.stephenking.com/DarkTower/flash_index.html#move

5. שאלות, שאלות ועוד שאלות - http://www.geocities.com/jordanlund/dtfaq1.htm