שאלות של תרבות

הנושא החם מצא חן בעיניי כסיבה לכתיבת כמה שורות בנדון.

כמי שגדל בבית של הורה מכה שהיתה לו לגיטימציה מבן זוגו להכות, יש לי הרבה מה לומר בנדון.

אני יכול לספר על הרטבה עד גיל מאוחר, שהניסיון לגמול ממנה נעשה על ידי הצלפות בבוקר באמצעות הקצה הדק של "מנקה האבק".

אני יכול לספר על מכות בשעות ערב כשאבי הגיע מהעבודה עצבני ושמע את דיווחי אמי והכה בלי לחשוב פעמיים.

מן הצד השני אני יכול לספר על אימי שהלכה לאיים על מורה שהכתה את אחי בבית הספר, כמו זכות המכות היא רק של ההורים.

האם אחיי ואני יצאנו "מחונכים" יותר?

אני בהחלט יכול לומר שיצאנו "מסורסים" יותר, חוששים מאלימות של הסמכות או מקשרים סמכות באופן קבוע עם אלימות.

אני גם זוכר הורה שהגיע אליי לשיחה עם בנו, וכששמע את הדיווחים שלי הוא דרש ממני, לא פחות, להכות את בנו על מנת לחנך אותו, וראיתי את התלמיד מתכופף ומנסה להיעלם תחת השולחן. מאז הרבה פעמים אני שואל את עצמי מה לומר להורים מסויימים שאני חושש שהם מכים את ילדם.

אין הצדקה לאלימות פיזית ואין הצדקה לאלימות מילולית

הניסיון שלי בחינוך מגלה שהעמדת גבולות ברורים, הקפדה עליהם תוך נימוקם מובילה להצלחות טובות יותר, לאנשים רגועים ובטוחים בעצמם היודעים לקבל ביקורת והיודעים לתעל כעסים בצורה בריאה וסבירה יותר.

די לאלימות.