לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

שאלות של תרבות


אנחנו חיים בזמנים מיתיים. השינויים המתרחשים בעולמנו פרנסו אֶפּוֹסים עתיקים, ועליהם לכונן אֶפּוֹסים מודרניים חדשים. בתוך החוויה האֶפִּית והמיתית הזו אני חי וכותב את הבלוג הזה.
Avatarכינוי:  אריק בנדק-חבי"ף

בן: 70

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2006

"שלטפת אותן והוספת לכת - - "


אלתרמן, שיר פותח "כוכבים בחוץ"

 

קריאה בספרו של ראובן מירן / שלדגים

 

על הספר שמעתי לראשונה כאשר הגיע אליי דואל  הממליץ לי לרכוש אותו במחיר מוזל הישר מהסופר. הדואל נחתם על ידי גברת אותה אני מכיר שנים, אני מעריך אותה מאוד, ויודע שהיא "לא סתם" דוחפת ספר, אלא מקדמת סופר שהגיע זמנו לצאת מהאלמוניות החלקית בה הוא שרוי.

 

שלדגים, 2006, הוצ "כבשה שחורה" / הקיבוץ המאוחד; ספרי סימן קריאה. עורך הסדרה הפרופסור  חנן חבר.

בעבר נהגו לכתוב המלצות על ספרי קודש וגם על ספרים רגילים, כיום ההמלצה נמצאת בדש האחורי של הכריכה, וברובה היא שטף של מלל משווק ומוכר הסובל מהיפרבוליות, לכן אינני רוצה להתייחס אליו ברשומה הזו שלי, מה גם שאני לא ממש נוטה להסכים עמו. 

עם זאת, יש לזכור שראובן מירן בן דורם, או מעט צעיר יותר, של עמוס עוז, א"ב יהושע, קנז הוא דמות יחסית "אלמונית" בהשוואה אליהם, ולדעתי, גם לא זכה למקום החשוב של "איש הרוח" בו לפחות שני הראשונים מתנאים ומתגאים.

 

כל זה רק הקדמה כדי לדבר קצת על הספר הזה והסיפורים הקצרים שבו. יש בספר 17 סיפורים מתקופות חיים שונות וממקומות שונים בעולם. למשל, הסיפור "במקום שאוהבים לא מוכרחים להיות" [עמ' 61] נכתב בשלושה מקומות על פני קרוב לשלושים שנים: קייפטאון 1965; לונדון 1966; בנימינה 1999. כל סיפור בשוליו מופיע תאריך סיומו[כתיבתו?] והמקום בו הוא נכתב [או הסופר היה?]

נראה ברור, שהביוגרפיה של הסיפור עצמו, איפה נולד ובאיזו שנה היא חלק אינהרנטי בהבנת הסיפור, כי יש התכתבות מענינת, לפעמים, בין הסיפור בו המקום הקונקרטי של העלילה לא מוזכר וסיום הסיפור בו כתוב: כפר סבא, בסיפור "השפלה פנימית", [עמ' 55]. לי נראה שתעודת הזהות הזו של כל סיפור מחויבת המציאות בגלל אופי הסיפורים המכונסים כאן. סיפורים על אנשים תועי דרך, בשולי החברה. דמויות האופיניות לכתיבה הריאליסטית שהתקבעה כבר במחצית השניה של המאה ה-19. רוב אם לא כל הדמויות הן אנטי-גיבורים או  דמויות ראשיות, שלא מתכנסות תחת  הגדרה שהמילה "גיבור" נמצאת בה.

 

הסיפורים עצמם נעים בין סיפורים מוחמצים לגמרי, כדוגמת הסיפור הפותח את הקובץ "האילם כתב שלוש מלים" [עמ' 7]. בסיס סיפור המתח, שהמספר עושה לו דה-קונסטרוקציה מודעת ו"הזרה" מכוונת של דמויות טיפוסיות [שוטרים, עד צופה] לא הופכת את הסיפור למיוחד ו/או למעניין במיוחד. נהפוך הוא, הוא יותר נקרא לי כאטיוד בכתיבה. הדמויות לא מצליחות לצאת מהסקיצה הראשונית, ההתחברות ביניהן לא מוסיפה שום ערך מוסף, וגם התבנית ה"אקזיזטנציליסטית" א-לה- קאמי נופלת בתוך המלכודת של עצמה; לבין סיפור מבריק בשם "שבע נשים בנוף זר" [ עמ' 30]. מזמן לא קראתי סיפור עמוק ורגיש המנסה לחתור אל תמצית המהות של הנשיות מנקודת מבט גברית. הסיפור הבנוי משבע מערכות אותן מאחה המספר בגוף ראשון, מציע בכל מערכה דמות נשית אחרת, היבט חדש ומחודש של דמות המספר, שהרי כל דמות חדשה נושאת בחובה את קודמתה מבחינת המספר. יש לראות ולהקשיב גם לשם הסיפור המזכיר שמות ציורים אימפרסיוניסטיים רבים.

 

סיפור נוסף המשקף את איכות הכתיבה והרמה שלה הוא הסיפור הנושק את סיומו של הספר "בזמן האחרון" [עמ' 111]. כאן בוחר מירן את תבנית הראשומון, אלא ב"טוויסט" מעניין, המספר הוא המציג כל תמונה בראשומון, כך נוצר טקסט ארס-פואטי מבריק שבו חלקי הסיפור השונים חותרים זה תחת זה, ותחת מהימנות המספר הכל-יודע, והאירוניה המתגבשת מכך היא האמירה הארס-פואטית ביחס לאומנות, מציאות, מהימנות וסיפור סיפורים.

 

בניגוד לגברת כהן אינני רואה את הסמבוליקה המורכבת שהיא רואה בתמונה שבדש הקדמי של הספר. נכון שרכבות הן סמלים עתירי עוצמה וכוח בתרבות המערבית-הטכנולוגית עוד לפני השואה, בטח בתר השואה. אני לא חושב שתמונת שני הרציפים והשעונים מצביעה על יותר מהביוגרפיה הסיפורית הקטנה בשולי כל סיפור. במובן זה אין לתמונה תפקיד של "מפענח" ויש לקרוא אותה כמו כל איור בספר ילדים או אחר.

 

כן הופתעתי מכך שסיפור הנושא של הספר לא היה ממש מוצלח, ונסיתי להבין את הבחירה בו דווקא. אמנם זה סיפור המשלב את התימטיקה האופיינית של הספר הזה, בדידות, חוסר קביעות מול מנהגי חיים ארוכי טווח, מחלת הסרטן או אחרת, חדרים סגורים ומעיקים מול החירות שבחוץ. אבל שלדג? ציפור טרף יפהפיה, שמאוזכרת בסיפור הופכת לסמלם של כל הסיפורים הקצרים כאן, ואולי רומזת על חירות-ציד-טבע-עיר-בדידות-ניידות-נייחות, ומה לא. לי נראית הבחירה בשם קצת צפויה, ואולי קורצת יותר לשוק ולא בעלת אמירה אסתטית כלשהי.

 

לסכום

למרות הערותיי זה ספר יפהפה וראוי מאוד לקריאה. בכלל כדאי לקרוא את סיפוריו של מירן, גם הלא מוצלחים מכילים בתתוכם עומק תרבותי רב, רגישות אישית עמוקה ויכולת כתיבה ברורה ומובהקת. אני מצר על העובדה שהוא לא מצליח לתפוס מקום מרכזי יותר בעולם "הספרות הישראלית", אבל מי יודע?


סיפור של מירן מהספר - פרדי - http://www.text.org.il/index.php?book=0601072

רימונה כהן - שלדגים /ראובן מירן - http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-1178.htm

תל אביב, ספרות - http://www.tam.co.il/21_7_2006/tarbut-sifrut.htm

ראובן מירן - מעין ביאוגרפיה - http://library.osu.edu/sites/users/galron.1/00375.php

נכתב על ידי אריק בנדק-חבי"ף , 9/12/2006 11:24   בקטגוריות יומן קריאה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שרון ב-19/1/2007 08:20




81,313
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריק בנדק-חבי"ף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריק בנדק-חבי"ף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)