שאלות של תרבות

מחשבות בעקבות ספרו של ברנהארד שלינק - אהבות מוברחות.

שלינק, ב (2001), אהבות מוברחות, ת"א:זמורה-ביתן, תרגום - רוני לוביאנקר

כולם זוכרים את שלינק מספרו הקודם "נער הקריאה". סופר גרמני מדור חדש, שמתמודד עם חווית השואה. התגובות נעו מהתלהבות ועד אדישות או ביקורת חדה עליו. אבל אני לא מתכונן להתיחס ל"נער הקריאה" כלל, אלא דווקא לאוסף הסיפורים [נובלות] שלו, שתורגם לעברית, בשם אהבות מוברחות.

שם קובץ הסיפורים מניפולטיבי מאוד. אהבה מוברחת זו אהבה שהגיעה והוברחה, גורשה. יתכן והיא מומשה כבר, אבל הוברחה בשל טעות בשיקולי האוהב או בכוונת תחילה:

"זאת  היתה המסעדה היחידה במקום, ובאוזן אחת המתין כל הערב שמכונית תיעצר, שמישהו יֵרד, ושברשרוש החצץ יזהה את הליכתה של אשתו. הוא המתין לכך מלא כמיהה וחששות". [ עמ' 220]

ההמתנה הזו היא לאחר שהדמות הראשית בסיפור מוותר למען אשתו על "אהובתו מהחלום", ואז מוותר על אשתו ועל חייו המשותפים עמה. אכן, הברחת האהבה פעמיים או אולי פעם אחת. התחכום האירוני, או הלכאורה אירוני בסיפור הזה, החותם את הקובץ לא מקביל לסיום של הסיפור הראשון "הנערה עם הלטאה".

המספר שורף על חוף הים תמונה שאביו קיבל  בנסיבות חשודות ומעיקות בתקופת השלטון הנאצי על צרפת. בתמונה מצויירת נערה ולטאה, וציור זה מכיל בתוכו את "תמצית מהותו" של המספר. שריפת התמונה היא כמו אקט של שחרור, אבל גם הברחת האהבה:

"כשדעכה האש, דחף את הרמץ בחרטום נעלו וערם אותו. הוא לא חיכה עד שהכל יכבה ויהפוך לאפר. זמן מה הביט בלשונות האש הכחולות האדומות. אחר כך פנה והלך הביתה." [עמ' 40] 

 

אפשר  לראות בספר את ההבטים של השואה. "הנערה עם הלטאה" ו- "ברית מילה", או לפחות התיחסות לשואה, לגרמניות בת זמננו, ואפשר לראות בסיפור מדריך לגבר המודרני, הבודד והעסוק בעצמו באופן מוחלט.

אני מעדיף לראות בספר זה דווקא את ההיבט של "הגבר המודרני". גבר אירופאי, בשנות החמישים-הששים לחייו, המשקיף על חייו, על גרמניה ועל אירופה. אין ספק כמעט שהמחבר רואה בגרמניה סינקדוכה לאירופה, ובגבר הגרמני הוא רואה סמל לגבר האירופי. כל הדמויות  הראשיות בסיפורים/נובלות הן  גברים. הגברים נמצאים, למעט שני סיפורים: הנערה עם הלטאה, ברית מילה, בנקודת המעבר לקראת הזקנה, בשליש השלישי של חייהם, כפי שמבוטא היטב, באכזריות בסיפור האחרון בקובץ. עת הגיבור מביט באשתו בשנתה, ורואה אותה כמות שהיא: פנים נפוחים, ריח זיעה חריף, נשימה שורקת ומייד היא דוחה אותו מינית, ורק בגלל הטקסים שטרחו עליהם, אין הוא עוזב אותה.  יש לשים לב שאין התיחסות ממשית לאיך הוא נראה. הגברים האלה חוששים מאימפוטנטיות [ אנדי לאחר "ברית המילה" בסיפור "ברית מילה" והגיבור בסיפור "האשה בתחנת הדלק". מרביתם גברים שעוסקים במשפטים [רמז אוטוביאוגרפי?]. אחד אדריכל, אבל גורלו מצחיק במיוחד . בסיפור "אפונים מתוקים" הגיבור החי עם שלוש נשים שונות בו-זמנית, כשכל אחת מבליטה מרכיב אחר באישיותו מחליט לעזוב אותן ולנדוד ללא קשרים ברחבי אירופה. רצה הגורל [מה שאנחנו מעדיפים לקרוא "לעג הגורל"] ובתאונת רכבת הוא הופך למשותק ממתניו ומטה, עם קטטר קבוע [שוב- הפין כמסמל ויטאליות, חיים, רלוונטיות והצורך לדכא אותו על מנת להתחבר לאיזו אמת פנימית כללית יותר], ומרגע פציעתו חייו מנוהלים על ידי תאגיד שהקימו שלוש נשותיו.

 מקריאת הספורים עולה דמות של גבר העסוק בעצמו בעיקר. בחרדותיו, ברצונו העז לנוע קדימה למימוש חלומותיו. המימוש הזה של חלום הגבר מחייב פרידה מאשה קיימת או מציאת אשה מתאימה. הנרטיב הזה מסתעף ומתפתח בסיפור "אחר". גבר המגלה שלזוגתו היה לכאורה רומן עם גבר אחר, והוא יוצא לגלות את "יריבו". הכרת ה"יריב" מלמדת אותו רבות על עצמו ועל חייו השקריים. בסיפור "הבן" הגיבור הנמצא בסיטואציה קיצונית במיוחד [משקיף של האו"מ בסכסוך עקוב מדם במדינה לאטינו-אמריקאית] נזכר בבנו ובחייו המוחמצים, ואילו בסיפור הפותח השמדת התמונה היא שחרורו של הגבר הצעיר מטראומת העבר ההיסטורית-המשפחתית וכנראה גם האישית.

אם כך, אוסף הסיפורים נע סביב נרטיב ברור והוא "הברחת האהבה". אלא שהדמות הקבועה בו, המרכזית היא דמותו של הגבר. המספר, היודע כל, מקפיד להבחין בינו לבין הדמות עליה הוא מספר. שימוש רב במילה "הוא" המתיחסת לדמות, אבל הקפדה יתרה זו הופכת את דמות המספר לדמות המרכזית, ואפשר בהחלט לראות בכל הסיפורים האלה, פיתוח והרחבה של דמות המספר בהקשרים שונים. כמו-כן, אין בסיפורים שום יומרה להבין את דמות האשה. נהפוך הוא. האשה נשארת חידתית ובלתי ניתנת לפענוח כלל. זהו מספר-גבר אשר יודע את גבולות החוויה והעולם המגדרי בו הוא חי, והוא מְמַפֶּה את דמות הגבר כפי שהוא מכיר אותה. כפי שכתבתי בתחילת הפוסט, הגבר הוא אירופי בן 50, לערך, שבעברו נמצאת מלחמת העולם השניה ובעתידו המאה ה- 21. כיוון שההיסטוריה הנאצית של גרמניה נדחקת לשוליים של אוסף סיפורים זה, אני חושב, שיש בהם רצון להציג איזה "סמל-על" של גבר אירופי. יתכן ויש כאן, בסיפורים אלה, אפילו סוג של קינה על היעלמותה של אירופה הישנה.

- - - - -

מקורות:

כרמי, נ - (2 ביולי 2003)מי הבוגד ומי הנבגד, מי העד ומי השופט, רשימות

http://www.notes.co.il/carmi/1311.asp

ריאיון קצרצר עם שלינק

http://www.beatrice.com/interviews/schlink/