שאלות של תרבות

וִיסָר זִ'יטִי - הדברים הקטנים*, תרגם מאלבנית  רמי סערי

רק בעלה אחד

אוכל לדבר על יער

ורק כוכב אחד

אומר שאינך לבד

נעל אחת אבודה

מעירה לך דרך בלי סוף

הדלק סיגריה אחת

מחפיסת פרומתאוס.

-

"הארץ" , מוסף תרבות, 6 באוגוסט 1999

אכתוב חלק מההרהורים שהשיר הזה העלה בי אז - 1999 כשקראתי אותו, גזרתי אותו מהעיתון וצירפתי למחברת ההפתעות שלי.- אין בכתיבתי ניתוח פורמלי/אקדמי של השיר [זה משעמם אותי לשבת ולכתוב פרשנות אקדמית מלאת ציטוטים, נימוקים והוכחות לשיר, מה גם שהוא מתורגם] אלא ובעיקר המללה של תחושות-מחשבות משהו שיש בו אולי שמץ של פוסטמודרניזם [מה שהם קוראים "ריזום"] או שיתוף בתהליכי קריאה אינטימיים. אין זה כמובן שולל את זכות הקוראים דכאן לבקר/לשלול/לצחוק [מ]תהליכים אלה.

1

ה"אחד" /"האחת" הוא מפתח לקריאת השיר הסינקדוכי/מטונימי הזה. הם הדברים הקטנים, הבודדים שמתוכם לומדים את הגדול יותר. אין דיבור על "היער" אלא רק מתוך "עלה אחד", למשל. אלא שמשחק הסמלים הזה הוא אירוני מאוד, כי כבר בבית השני יחד עם האפשרות לראות ב"כוכב" סמל ליקום הוא בעיקר סמל לאי בדידותו של הדובר - האדם? - ביקום או על פני כדור הארץ.

2

כשקראתי את השיר מייד נזכרתי במשפט "אלוהים נמצא בפרטים" אם כי בפועל אין בכלל קשר בין המשפט הזה לבין השיר. מצאה חן בעיניי הראיה שהיא בבסיסהּ בנאלית להפליא, שהקונקרטי הוא הבסיס להכללה: עלה-יער או שהנעל "מעירה" דרך בלי סוף. כמובן, שכקורא שירה ישראלי [ואני מניח א-פריורית שז'יטי לא שמע על אלתרמן, אך בהחלט הוא נטוע בשירה אירופית של נדודים וכו'] נזכרתי בשיר הפותח של "כוכבים בחוץ" [מה שמצביע ששירת אלתרמן צריכה להיחשב גם כשירה אירופית בעברית]. בעיקר היות הנעל  האבודה "מעירה" הוא יצירת זיקה לא הכרחית בין נעל לדרך בלי סוף, אך יותר מכך, יש כאן ביטוי לתפיסת ה"אישי" החד-פעמי את העולם, או לתפקיד התודעה האנושית ביצירת המציאות ומשמעותהּ.

3

מעניין לראות בשיר את החלוקה בין אנושי-לא אנושי. העלה והכוכב הם ה"לא אנושי" והנעל והסיגריה הן "האנושי". אפשר בהחלט לראות בנעל את הסינקדוכה לנווד בעולם, המדבר/השר את העולם דרך החפצים שבו. על העלה כבר דיברנו, הכוכב האומר שהדובר "אינו לבד". באיזו משמעות הדובר אינו לבד? רומנטית? יש עוד יצורים תבוניים בעולם? או אולי כוכב הוא "נשמה"? הרמז על כך שהדובר [האדם?] אינו לבד, דרך הכוכב [לא יכול שלא לראות כאן רמז רחוק למיתוס לידת ישו] פותח הרבה אפשרויות בשיר. הבית השלישי בעל הנימה העצובה משהו "נעל אבודה" או ה"גורלית" - כמעט כמו בסיפור אגדה/מעשיה בו סימנים בדרך מבשרים גורל הכרחי. [שוב בית זה  מלמד אותנו על האירופיות של משוררי שנות השלושים/הארבעים בשירה העברית. אני למשל ממש קורא את "משירי הבן האובד"/ בדרך בבית הזה - וברור לי שז'יטי לא הכיר את גולדברג גם, אלא יש להם מסורת שירית משותפת].

4

הבית האחרון הוא ה- punchline של השיר השלם. אני מניח שיש סיגריות בשם פרומתיאוס, אבל הרי אנחנו כקוראי שירה מיומנים יודעים שהמשמעות בפרומתיאוס, האל שהביא את האש. הקטנת פרומתיאוס לכלל סיגריה היא כמובן שיאו של השיר הזה, המסתכל בדברים הקטנים ומהם גוזר/מבין את הדברים הגדולים, ואולי לא?!

החילוניות המרסקת את המיתוס, מרדדת את המיסתורין או מסירה אותו מהעולם מתגלמת בסיגרית "פרומתיאוס". רק לחשוב על הטיטאן הגונב אש ומביאהּ לבני אדם ולחשוב על "הדלק סיגריה אחת / מחפיסת פרומתיאוס".

סיכום

הסיכום שאני כתבתי לפני כמעט שש שנים היה: חלוקת הבתים לשני הזוגות אנושי/לא אנושי מתפרקת [לא שיתפתי אתכם בניתוח המשמעויות של "כוכב" מעבר להיותו גרם שמיים] והתפרקות זו מצביעה על כך שהדברים הקטנים, הבנאליים היומיומיים הם תוצרי תודעת האדם, ואפשר באמצעות מבט אחר בהם / או דיבור אחר עליהם להפכם לדברים גדולים ומשמעותיים. כך, אני רואה שלפני שש שנים נטיתי לראות בשיר הזה שיר ארס-פואטי ואילו עכשיו אני רואה בו שיר אירוני על הדינמיות של המשמעות, על מקומם על מושגי יסוד בתודעה שלנו, על מסורת ותרבות.