שאלות של תרבות

אבל, מה שמעניין אותי יכול לשעמם במיוחד בסיפורי אהבה שנכתבים רע או מסופרים רע על ידי אנשים, שכשרונם אינו הכתיבה.

לכן אני מעתיק לכאן את שירו האלמותי של ביאליק

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

לא אוהב את ליל הסדר, וגם לא ממש משתתף בלילות סדר דתיים-חרדיים או של משפחת המוצא .

לילות הסדר בשנים האחרונות מתקיימים בבית חברה טובה שלנו

הכל רגוע ושלו

הרבה צחוקים וחיזוק קשרים חברתיים, לא משפחתיים.

עם משפחת המוצא, מאז גויסתי, אינני נפגש כבר עשרות שנים לארוחות "משפחתיות", כולל "ליל הסדר, שגם אותו מעולם לא חגגנו, אלא רק אכלנו אוכל טעים, ולא כשר במודע שהכין אבי.

הם לא מעניינים אותי ואני ככל הנראה לא אותם, ואם כן הרי הדי סכסוכי עבר רחוקים ועבר קרוב

ימנעו ממני לשבת לידם

כי אני שונא מריבות ליד שולחן האוכל

יש לי זכרונות קשים מזוג הוריי שזה היה המקום, הבימה, עליה חוללו את מחול התשוקה והאהבה שלהם מבלי להעלות בדעתם

שארבעה אנשים צעירים, פגיעים רואים את הקולות שומעים את התנועות, ונכנסים לדכאון כאשר המלכה-האם

פורשת ברוב דרמה למיטה

מי יודע 

אם שם במיטה לאחר הדרמה לא השלימו בסקס כזה או אחר

על חשבוננו.

מאז ומעולם אני רגיש ליחסי הכוחות העולים על פני שולחנות אוכל עמוסי משתתפים

כאשר אינני מחובר אישית-רגשית-משפחתית או היסטורית, המאבקים הסמויים עתירי האנרגיה עוברים ליד

אברי החישה שלי מבלי לגרום להם להתחדד, להגיב, לקלוט או להבין - בשביל מה?

לענין רצח ראש הממשלה לפני 14 שנים, אתייחס בתאריך הלועזי, עד אז ואם בכלל, צילומי הרחוב בו אני גר

 בגבעתיים, לאחר יום ולילה של גשם 

ויש לנו גם ג'ונגל ברחוב, בחיי

וגם עצים פיסוליים כיאה וכיאות לרחוב לבנבן-משהו

ופיסול אקראי ברחוב בנאלי

וגם כלי רכב יש

ולבסוף, כתמי צבע, וצורות

כתבתי כמה כותרות מצחיקות, אם שמים את הסמן על התמונה, הכותרת צצה לה.