שאלות של תרבות

שלושה פוסטרים מלאי שירה שהם כתבו. שירת אהבה  שבאה לאחר דיון בשירי אהבה שונים, התנסות בכתיבה של שירי אהבה.

אורן חזן בפנים -

ישנן נשים שרואות באורלי וינטר אויבת הנשים

כזו שמאיימת על חירותן המינית, על הזכות להיות "מוטרדת" ע"י גברים.

כן

גם אני לא האמנתי.

מצגת נהדרת על הטרדה מינית. 

מחזוריות הזמן לא פוסקת, אף פעם.

בעולם הפרימטיבי המחובר לטבע במהותו - המחזוריות היא עונות השנה, אירועים משמעותיים שייזכרו אחר כך שציוני דרך בתולדות הזמן ובתולדותיו של אדם או הקבוצה אליה הוא שייך.

אנחנו מסתפקים בסדרת חודשים, המונים את זמן הקפת השמש של כדור הארץ, ונעזרים בהם לציין התקדמות הזמן ולא לציןן את המחזוריות. במחזוריות אין קו התפתחות לכיוון מסויים, בין אם זה התקדמות או נסיגה.

מחזוריות מאפשרת תנועה כמעט לכל כיוון

העבר נוכח בהווה ומובטח בעתיד

אף לא ידעתי מה עדיף

לחיות בתרבות בעלת אופי ליניארי שתופסת את ערך האדם על פי התקדמותו, שאיפותיו להתקדמות, מידת חפיפת מטרותיו למציאות, או זמן נשי יותר, מכיל יותר, בעל צורת תיאור מעגלית ולא זקופה קדימה כאיבר מין זכרי.

תלמידים שובתים כמו הפכו לאיגוד מקצועי, לא פחות. הם מענישים את עצמם, כמובן, אבל זה לכאורה אמור לזעזע את המורים, את משרד החינוך, ולא יודע את מי עוד.

דווקא תגובת התלמידים, הילדותית-משהו לא טורדת את מנוחתי. אני מוטרד מכך שמשרד החינוך עוד לא קלט שמורים יכולים גם ללא שביתה לא לצאת לטיולים, וכל אי יציאה מאושרת והגיונית.  אני מוטרד מכך שלא קראתי בעיתונות שמץ של התיחסות משרד החינוך לבעית הטיולים הקשה מאוד, שהמשרד מעודכן לגביה תמיד - אלכוהול, ואנדליזם, אלימות, חוסר שינה של מורים, שאמורים לתפקד בצלילות הדעת.

מטריד אותי, שחיי ילדים מופקדים בידיהם של קבוצת מבוגרים חסרת הכשרה וניסיון, כן כן - המורים, במשך עשרות שנים, ורק כשמתרחש אסון, בדיעבד משנים את ספר "החוקים" והכללים ביחס לטיולים.

מטרידה אותי הצביעות של התלמידים, שיודעים היטב, מרביתם, שהטיול מבחינתם זה עוד דרך להתפרע, להשתולל, להתעלל במורים או בחבריהם.