שאלות של תרבות

אז לא. זו עמדתי החד משמעית. עמדתי כמורה וכמחנך בישראל, באזורים שהם פריפריה כלכלית ביחס לעיר הגדולה תל-אביב, או ערי לווין המרכיבות את המטרופולין הגדול - גוש דן. יודגש, כמובן, שחלק גדול מהילדים כלל לא יסע, כי אין כסף, כי אין מלגה וכו'

אינני מוצא הצדקה לשלם 1000$ , כשלא משתתפים בטיולים שנתיים, כשלא מגיעים פעמים רבות לאירועים בית ספריים. יתרה מכך, אינני חושב שזהות אישית, תרבותית ולאומית צריכה להיבנות על בסיס פחד, נקמה ו"לעולם לא עוד".

המערכת הממוסדת של הזכרון בארץ יכולה לספק את כל הצרכים המציצניים, של כל תלמיד, כל רב וכל מורה. כמו-כן היא בהחלט יכולה לספק מידע אינטלקטואלי, רגשי, ויזואלי ואחר ללא קושי רב. באמת צריכים לנסוע עד אושוויץ כדי לראות את השער הידוע או לראות ערימות של נעלי ילדים?

ומה לומדים הילדים? מה הם תורמים אח"כ חזרה לקהילה? השתתפות באיזה טקס יום שואה, כשהם נדרשים "להרים את הטקס" ולא מסוגלים, חלקם גם לא טורח להגיע. מה משתנה בעומק שלהם? 

מעדויות לא מעטות, עבור חלק מהילדים זו פעם ראשונה בחו"ל, פעם ראשונה רחוק מכל איסור סמכותי [ למה מה תעשה המורה ציפורה אם אשתכר בלילה או אזמין זונה לחדר? ], וכמובן הדיסוננס המוסרי הזה לא עובר צל הנערים וגם הנערות בראש.

אשר על כן, חבל על הכסף, חבל על הזמן.

אשר על כן, תשקיעו את הכסף בשיפור מוסדות ההנצחה השונים, תנגישו אותם לתוך מערכת החינוך הישראלית כחובה וכערך עליון.

ולגבי הקרטל - כשיש כלכך הרבה צביעות וכלכך הרבה כסף מסביב, למה מתפלאים על השחתה ושחיתות?

אמנם הוא תלה כמה פוסטרים עתירי ממון, שהוא אולי השקיע, בצמתים מרכזיים

אבל את עיקר הפרסום הוא קיבל מרשת החברתית - פייסבוק ועכשיו כאן אצלנו, בישראבלוג.

לפני 20 שנים, האנונימיות היתה אחד היתרונות האדירים של האינטרנט.  סוף סוף יכלת לומר בלי חשבון, מה שעולה על דעתך. אז בתמימות של חדשים בארץ חדשה לא ממש התפתחו תופעות ה"שיימינג", "בריונות רשת", "התאבדות בני נוער" ◄ דווקא חשבו על חשיפת ביורוקרטים מושחתים, נבחרי ציבור ששכחו את הציבור, מקומות שמרמים את הלקוח, וכן ביטוי דמוקרטי אמיתי של דעת הקהל.

אפילו התפתחו תיאוריות שלמות סביב חינוך אחר, מידענות, שאלות חקר, התאמה לעתיד ומה לא?!

זה היה אז.

אבל כמה שנים אחרי "האז" נפתחו רשתות חברתיות טרום-פייסבוק, כמו "חבר'ה" למשל, שם הבריונות חגגה ללא הכר, עד אשר תביעה משפטית כפתה על בעלי האתר לפרסם אזהרות, והאתר גם בשל התפתחות הרשתות החברתיות האמריקאיות המוצלחות יותר, נעלם מהשטח.

והיום -

תוציא את כל הרעלים שלך אצל מישהו בלי לקבל אחריות.

אכן, הישג טכנולוגי ומוסרי ממדרגה ראשונה, מעניין איך תגיב אחותו כשתקרא את מבול הזוועות שיפרסמו אצלה?

מתברר שדם ואלימות פתחו את שנת 2016, כהמשך ישיר לטירוף המתחולל באירופה, באיזור הסהר הפורה ובמזרח התיכון.

הקוריאות, תאילנד, סין - לכאורה אלה סיפורים אחרים, כי ההורוסקופ שלהם אחר.

מה אני יכול לומר לילדים שלי, לנכדות שלי, לתלמידיי?

איזה מילות ניחום, הבטחה, הרגעה?

עצמי אני מרגיש לא רגוע, די מפוחד. אינני מרגיש שראש הממשלה מבטיח לי איזה בטחון אישי, שר המשטרה- ארדן? בדיחה, שר הבטחון - רק לוקח כסף, האופוזיציה? מה יש אופוזיציה רצינית? ומי הוא האדם באופוזיציה שיצליח להרגיע אותי? יאיר לפיד התקרנף עד בחילה וזוגתו המפרישה חלות [ אלוהים - רק הפועל להפריש ומשמעותו המודרנית], בוז'י הרצוג? איווט ליברמן מטורף כמו הבנט . לגבי הרשימה המשותפת הם למדו היטב מהחרדים, איך להיות מפלגה סקטוריאלית שלא מתעניינת במכלול אלא במכולת הקטנה שלה.

שנה טובה, אולי?

הפוסט הקודם שלי, חככתי בענייניו זמן רב אחרי כתיבתו. האם באמת ראוי ששרה נתניהו תהיה אשת השנה הישראלית או העולמית או הגלקטית? היו דמויות גדולות הרבה יותר ממנה - למשל ליאה ממלחמת הכוכבים, מבוגרת, שמורה מצויין ומנהיגה את המורדים, אמו של הרשע החדש והאומלל. הילארי קלינטון, הצרפתיה מארי לה-פן שלא להזכיר את אנגלה מרקל או נסיכות דמוקרטיות רבות עוצמה במדינות דקטטוריות. דווקא שרה?

כן דווקא שרה, בגלל שהיא דמות טרגית נוראה, בגלל שמהשמועות העולות עכשיו היא התערבה במינויים של פקידי ציבור בניגוד לחוק, והכל למען הקיר"ה נתניהו. היא באמת מכילה בעצמה את היסוד הטרגי הנורא מכל - היא עצמה. [ראו אדיפוס והאנטגוניסט, אדיפוס עצמו.]

אתמול שברתי את ראשי, האם יש איש השנה מבחינתי, איזה גבר שעשה משהו שראוי לציינו. לא מצאתי ולו אחד שפעל מחוץ למגדר, לנורמות ולציפיות מגברים בחברה הישראלית והעולמית [כן, גם אם הוא הומו, הוא פועל התוך מסגרות הפארדיגמה ההטרוסקסואלית ]. חשבתי אולי להתייחס לטרנסג'נדר מ"האח הגדול", מייקל אלרוי. גם הוא אינו איש שנה, גם הוא פועל במרץ להצטרף לפרוייט ההטרוסקסואלי של ראשית המאה ה- 21. חבל .

צילום / רויטקס

זו תמונה מדוייקת ומלאה של אשת ראש הממשלה. אישה מאופרת בכבדות, בעלת פימה קטנה, עייפה, עייפה לגמרי. לא טוב לה, רע לה. מבחינתי הישגה הגדול השנה, שלא נזרקה לכלבים כמו בפעמים קודמות, אם כי במהלך הבחירות בוודאי טבחו בה, לעגו לה ובזו לה.

ישנם האומרים "מגיע לה" ואני אומר "לא מגיע לה". מגיע לנתניהו שירדו עליו, יקרעו אותו, יעשו ממנו עפר ואפר, לה אין תפקיד רשמי, היא רק התחתנה עם ראש הממשלה לפני הרבה שנים.

האשה הזו והתמונה הזו מייצגות את מהות השבר הישראלי כיום, וכן את הנשים, שלמרות מאמציהן האדירים והראויים להערצה, עוד לא הצליחו באמת להפוך שוות זכויות ומעמד וחשיבות בחברה הישראלית. כך נראית אשה מותשת, מרוקנת מעצמה, אשה שמשרתת גבר, משרתת דימוי ושמה עצמה "ליד הגבר שלה".

כן, זה גם ייצוג מעולה למצב הנשים בחברה הישראלית היום.