או

חוות דעת של קורא "הדיוט" על שני ספרים, מי מעניין ומי משעמם על סמך קריאה במבוא לספר.

לאחרונה רכשתי שני ספרים שעוסקים בשירה מזרחית.

האחד של יוחאי אופנהיימר - מה זה להיות אותנטי, והשני של קציעה עלון - אפשרות שלישית לשירה.

שני המפרסמים הם חוקרי ספרות, שניהם מלמדים באתרים אקדמיים, שניהם קראו זה את כתבי זה, שניהם מושפעים עמוקות מהמחקר הספרותי-פילוסופי-תקשורתי הפוסטמודרניסטי הצרפתי ושניהם מתיחסים לחוקרים המציגים עמדות "חתרניות" לזרמים ההגמוניים במחקר, בוודאי חוקרים עם שמות לא מערביים במובהק, המייצגים אותנטיות מחקרית ככל הנראה בתחום השירה שבשוליים, שירת מהגרים, שירת נשים או שירה שחורה, וכמובן גם שירה מזרחית בארץ. ר"ל שניהם חוקרים מתוך פאראדיגמות חיצוניות הנובעות מהתפתחויות היסטורית בתרבות המערבית, שהחלו , נגיד, במלחמת העולם השניה ועדיין ממשיכות להתפתח בימינו אלה.

לכן מפתיע, לכאורה מדוע ספר אחד, מבחינתי כקורא מרתק ומעניין יותר מהשני. מדוע ספרו של אופנהיימר הצליח לעורר בי ענין בלתי פוסק וקראתיו בהתלהבות רבה, וספרה של עלון מעלה בי חוסר ענין, וככל הנראה יישלח לקרן הזווית שם מעלים אבק עוד הרבה ספרי מחקר משמימים, שקוראיהם הם בעיקר הסטודנטים של החוקר, או חוקרים שקוראים כל פיסת נייר הקשורה לנושא מחקרם, גם היא משעממת נורא.

נכון אין בי יומרות להיות אובייקטיבי, אינטיליגנטי או חכם במיוחד, אבל יש בי רצון להראות למה אחד משעמם והשני מעניין, ואולי הגיע הזמן שחוקרי השעמום יבינו מדוע ולמה הם משעממים נורא.

אז הנה טעימה קלה מפסקה פותחת של שני מבואות, על אותו נושא:

הפסקה הפותחת את המבוא של אופנהיימר

שאלות מבוא

"ספר זה משרטט את קווי המתאר המרכזיים של השירה,  שנכתבה בעברית על ידי יוצרים ויוצרות שהיגרו ממדינות ערב או נולדו בישראל למשפחות מזרחיות, ומגדיר עמדות חוויתיות-תרבותיות משותפות אשר באות לידי ביטוי בכתיבה של יוצרים ויוצרות אלו. תשתית זו משותפת ליוצרים שכתבו מתוך  תודעה של הגירה, שהם חוו אותה במישרין או בעקיפין - באמצעות בני משפחתם" [ אופנהיימר, 2012,  עמ' 7]

הפסקה הפותחת את המבוא של עלון 

מה זו מזרחיות?

"בשנים האחרונות נערכים בישראל, מעל במות שונות, ולעיתים אף תחת כותרות שונות, דיונים ערים סביב השאלה שהוצבה בכותרת: המזרחליות מהי? האם הכוונה לרפרטואר תרבותי , או לעיקר כלשהו המצוי בלוז הנפש המזרחית, או אולי למוצא ביולוגי, או שמא לנסיבות חיים ישראליות תלויות זמן ומקום? על מה אנחנו מדברים שעה שאנו מתייחסים למזרחים? רבים מבין העוסקים בנושא מתייחסים לבעייתיות של המושג מזרחיות, למערום המושגי (יהודי ארצות האסלאם, ספרדים, יהודים-ערבים, יהודי המזרח התיכון, יהודים ים תיכוניים, בני עדות המזרח, לוונטינים, יוצאי ארצות ערב, שחורים, ישראל השנייה, תושבי שכונות ועיירות הפיתוח הם רק חלק מן הכינויים) המעיד על היופימזם (לשון נקייה) המאפיין את סימונו" [ עלון 2011, עמ' 7 ]

מבט ראשוני לגמרי מצביע על כך שפסקת המבוא של אופנהיימר קצרה מאוד, ענייה  במרכאות ובמשפטים באורך הגלות [אם כי אף הוא לא חף מתחביר פתלתל משהו] ואילו אצל עלון פסקה גדושה עד להתפקע, עשירה במידע רב וטוחנת את המוח קצת.

אופנהיימר מייד נוגע בלב נושא הספר "שירה מזרחית" אצל עלון יש משחק מקדים "מה זו מזרחיות?" והמשחק המקדים לא ממש מעניין. הוא יותר משקף את הרצון של הכותבת להראות את מידת הידע, ולכן, אולי המהימנות של המחקר, ואילו אופנהיימר בשלב הפתיחה, פסקה ראשונה יותר מעוניין ליצור קשר עם הקורא.

עלון כותבת על פי תכתיבי הכתיבה האקדמית, מבלי לברר לעצמה, לדעתי, מיהו קהל היעד האפשרי למעט סטודנטים וחוקרים אחרים, בעוד שאופנהיימר דווקא מנסה לפרוץ החוצה מקהל היעד הצפוי עד לדכא של ספרי מחקר כאלה.

במלים פשוטות - המבוא של עלון הוא ערימת ענק של מלים, משעמם במיוחד, זהיר ומסתייג, משעמם לטעמי, ולכן הספר לא ייקרא. היתרון של  אופנהיימר, שהוא כלל לא מפחד לומר את דעתו, ללא מערכת ההסתייגויות הבלתי נסבלת של מחקרים בתחום פרשנות התרבות,  כתב אחרייך, קרא  את הספר הזה ומחקרים אחרים של עלון בנושא זה,  כך שעדיף, לטעמי כקורא הדיוט, לקרוא אותו עלייך מאשר אותך על עצמך.

כן, כן, אני שטחי.

אופנהיימר, י [ 2012] מה זה להיות אותנטי, שירה מזרחית בישראל, ת"א, רסלינג, 269 עמודים,

עלון, ק [2011] , אפשרות שלישית לשירה, עיונים בפואטקה מזרחית, תא, הקיבוץ המאוחד, 175 עמודים

לא אחזור על הניתוח ההיסטורי העבש על צמיחת שני חגים אלו בציבוריות הישראלית החילונית. בניגוד לחנוכה יש ציווי מפורש בתנ"ך :

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"
(ויקרא, י"ט, כג)..

הציווי הזה לא ראה את הארץ כשוממה, שהרי בהבטחת אלוהים לאברהם, יצחק, יעקב ובכלל בכל הבטחותיו הרי ישראל היא ארץ שופעת חלב ודבש ושאר עושר ושפע בלתי רגילילם. [ ממש מטאפורה מקדימה לשדי האם בתיאוריות פסיכואנליטיות בנו המאה העשרים]

. הציונות המודרנית, כן ראתה את השממה עקב המצור על האפריה העות'מנית- התורכית, ו..

השלוחות לכריתת עצים

כבר בתחילת המלחמה הוטל סגר ימי על חופי הארץ וכתוצאה ממנו נוצר מחסור חמור במלאי פחם-האבן, שעד אז יובא דרך הים ושימש להסקת כבשניהקטרים, ותוך זמן קצר הוא אזל. פתרון טכני נמצא בהסקת כבשני הקטרים בגזעי עצי אלון ועצי פרי. על מנת לספק עצים עבור תהליך הבערה בכבשני הקטרים הוקמו שתי שלוחות רכבת: הראשונה: מטול-כרם אל אזור יער חדרה, והשנייה הובילה אל יערות העצים שברמות מנשה. שרידים מהשלוחה השנייה,רכבת האלונים, נמצאו ליד קיבוץ עין שמר. שרידים של היער ממנו נכרתו העצים מצויים בשמורת אלון.

כריתת עצים זו חיסלה חורש ים תיכוני טבעי שחלקו לא התאושש עד ימינו מהכריתה.

ויקיפדיה

כך, נטיעת עצים הפכה לצו תרבותי-חברתי ממדרגה ראשונה, וגם כחלק ממלחמה בלתי פוסקת כנגד ביצות, מלריה ושאר רעות חולות באמצעות אקליפטוסים גבוהי קומה וצמאים תדיר.

"נטיעות טו בשבט 
בימינו מצטייר ט"ו בשבט כחג האילנות, וכולל תוספות שלא היו קיימות בימי קדם. המנהג החל רק בסוף המאה ה-19 כאשר זאב יעבץ, מנהל בית הספר במושבה זכרון יעקב, יצא עם התלמידים לטעת עצים. המנהג האהוב והיפה המשיך וטו בשבט ידוע היום כיום נטיעות, יום חגה של קרן קיימת לישראל, יום בו יוצאים לטיולים ביערות ונוטעים שתילים חדשים. בעבר שתלו בארץ ישראל הרבה עצי אורן ועצים נוספים שאינם טבעיים לארץ ישראל. בימינו, מרבים לנטוע נטיעות של עצי חורש טבעיים, חרובים, זיתים ושקדים שהיוו את נוף הארץ במשך מאות שנים. מדינת ישראל ידועה בכך שהיא בין המדינות הבודדות בעולם שמספר העצים הניטעים כל שנה גדול בהרבה ממספר העצים הנעקרים. בתקופה בה שטחי יערות רבים, ובפרט יערות הגשם, מבוראים והופכים שטחי גידול חקלאיים, דווקא בישראל, מרבים כל הזמן בנטיעות. " פרשת השבוע

סדר ט"ו בשבט עצמו החל באופן מובנה לפני כחמישים שניים, לא יותר, והוא מבוסס על הספר "חמדת ימים" שמחברו הקבלי לא  ידוע -

"במאה ה-17, בספר חמדת ימים (ספר קבלי שמחברו אינו ידוע, והתחבר בצפת) מופיע לראשונה "סדר טו בשבט", מנהג אכילת מיני פירות רבים, מאמרות ותפילות על כל פרי ופרי ולימוד פסוקים מהתנ"ך הקשורים לנושאים אלו. מחבר הספר חידש הדבר מדעתו, ובכתבי חכמי הקבלה של צפת ובפרט האר"י לא נמצא זכר לכך. בעל חמדת-ימים קובע סדר ברור, מחלק את מיני הפירות לכאלו הנאכלים בשלמותם (עם החרצנים) כאלו שרק קליפתם נאכלת (ללא הגלעין כמו זיתים) וכאלו שרק התוך נאכל (בעלי קליפה קשה כגון אגוזים ושקדים), מוסיף קטעים מהתורה (בריאת הצומח ביום השלישי וכו'). הסדר נתפשט במהירות בקהילות ישראל השונות ובכל ארץ וארץ וקהילה וקהילה הוסיפו, ושינו בהתאם לפירות המצויים שם על סדר זה. גם בימינו רבים עושים סדר טו בשבט, עם מיני פירות שונים, וקטעי לימוד, בתנ"ך, הלכה מדרש ואגדה. גם מקומות שאינם דתיים עושים סדרים מעין אלו ומוסיפים פרקי ספרות ושירה מתאימים." פרשת השבוע

לפי המאמר הזה - ממכון שיטים בהקמת אריה בן גורין 

"סדר – תיקון ליל ט"ו בשבט, כפי שהופיע בספר "פרי עץ הדר"
התפשט בקהילות ישראל במזרח: בטורקיה, בצפון אפריקה, איטליה ועוד.

בניגוד לתיקונים אחרים, שחלקם הונהגו על ידי המקובלים תלמידי
האר"י והופיעו בספר "חמדת ימים", תיקון ליל ט"ו בשבט התקיים
בראש ובראשונה סביב שולחן המשפחה. היות שיש בו תקרובת של מיני תבשיל חיטה, פירות
ויין הוזמנו גם הנשים והילדים לקחת חלק בערב.

בקהילות שונות נוספו מנהגים רבים לערב זה, והוא הפך לאחת
ההתכנסויות האהובות, שיש בהן גם תורה ורוח וגם חומר." שיטים/מכון חגים

לשון אחר, מנהג אכילת פירות בט"ו בשבט היה מוכר כבר מהעבר שלנו, ההיסטורי לפני העת החדשה, והוא מוצמד למנהג נטיעת העצים החשובה כלכך, שהיום לצערי הרב מקבל תפנית חריפה בעקירת עצי זית על ידי מתנחלים ביהודה ושומרון -

מתנחלים והתנחלויות: 13 בינואר, 2013

מתנחלים מיצהר תקפו פלסטינים מהכפר עוריף ועקרו עצי זית בפאתי הכפר, תוך שהם מנצלים את העובדה שמזג האוויר הסוער הקשה על כוחות הביטחון להגיע למקום ולהשליט סדר. אירוע דומה התרחש גם ליד המאחז אש קודש, שתושביו תקפו פלסטינים תושבי הכפר קוצרא (הקול היהודי).

המשך העמוד מביא אירועים נוספים 

כך נסגרים להם מעגלי החיים והשנאה.

נטיעת עצים ואכילת פירות  מנהגי זיכרון , כבוד לאדמה ולפריה, אקולוגיה טרום היות המושג הזה, והשנאה המביאה לעקירת עצים.

מבנה סדר ט"ו בשבט -

האחים חקק יצרו נוסח של סדר ט"ו בשבט:

"ארץ זבת חלב ודבש" 

ערכו וחיברו: הרצל ובלפור חקק

שווה מאוד להציץ בסדר, לקרוא ולשיר את השירים ולאכול מכל טוב הארץ הן במזון והן בתוצרים אחרים.

הנה דוגמה להכנות לסדר הקבלי - בהמשך יש גם הצגת הסדר הקבלי לכל פרטיו ודקדוקיו:

אני מתנגד בכל מצב לקואליציה בלי החרדים.

השנאה שיש בציבוריות הישראלית כלפי החרדים מפחידה אותי יותר מכך שחרדים יהיו בממשלה.

ולא שאני חושב שזו זכותי הדמוקרטית היחידה, נהפוך הוא, זכותי-חובתי הדמוקרטית היא להשמיע את קולי כל הזמן, בכל מקום בו נעשית עוולה שלטונית כלפיי או כלפי האחר.

הציניות שלנו, האזרחים שחיים כאן כבר קרוב לששים שנים, אלה שנולדו כאן ואלה שלא נולדו כאן מלמדת שהגישה הרווחת היא: להצביע - להשפיע וללכת לישון עד הבחירות הבאות.

אבל גישה זו סופה בהתעמרות שלטונית באזרח, בשימוש בכספי המסים לצרכים שלא רור שכל הקהילה מוכנה להשתמש בהם לצרכים אלה בדיוק. ר"ל, צאו וראו את גודלו של תקציב הבטחון. האם באמת , אבל באמת יש צורך בכל המליארדים הללו?

צאו וראו את טירוף המערכות במערכת הבריאות ובמערכת החינוך - למה? למה לילד מהפריפריה אין סיכוי דומה לילד מהמרכז? איפה הכסף שאני משלם כל חודש למסים?

היעדר התארגנויות וולונטריות [ ולא, אני לא מתייחס למגזר השלישי, שלצערי ממלא מקום הממשלה בשמחה רבה, ואין זה תפקידו ] ופעילות חוצפרלמנטרית ללא תמורה כספית [ שדולות ומשרדי שדולות למיניהן, סוגיהן, משפחותיהן וזניהן] מפנה וואקום נהדר בו עמותות ממוקדות פעילות לפרלמנט, סקטוריאלית אך חוקית מצליחות הרבה יותר.

ואחרון, בטח להצביע.

האמונה התמימה, אך כזו שהוכחה לפחות פעם אחת בהיסטוריה הישראלית [ מהפך 1977 - בגין] שהבחירות יכולות לשנות את מבנה הממשלה והפרלמנט שווה את הניסוי והניסיון להופכה פעם נוספת למציאות.

צבא השכנוע במלוא עוזו וכוחו

יש להצביע, בכל מחיר

מיותר לציין שאליו מצטרפות אנחות תיאטרליות, הערות מתחסדות, נבואות זעם כמו ב- 23 בינואר 2013 העולם משתנה.

אז נכון

התשתית של הכל או לא כלום הוכנה

התפיסה המוזרה של מלחמת בני אור בבני חושך

ההפחדה שביבי ירסק את המדינה

איראן, עיראק זה רק חלק מהענין

בור תקציבי

ראש ממשלה חלש במיוחד

הַיְמָנָה, החרדה, דיכוי הפרט

מותה של הציונות של האליטות האשכנזיות

נפתלי בנט שהוא "בשר מבשרנו" הבועתי מתל אביב / נו טוף מרעננה

גם לא להצביע זו בחירה

ובחברה דמוקרטית לא פועלים רק דרך ההצבעה, את זה מנסים כולם להשכיח

חברה דמוקרטית מתקיימת מתוך פעילות של ארגונים חוצפרלמנטריים, של מתנדבים, של נלחמים על אג'נדה, ולא אני לא מתכוון ללוביסטיות/ים [ שדולנים ושדולניות] .

אני על כל פנים מצביע בהחלט.