שאלות של תרבות

לפני המון שנים, בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים, עוד כשמקצוע "חיבור עברי" היה מקצוע חי, נושם ובועט, בטרם פקידת הלשון העברית מטעם עצמה, הגב' מזל שיניאק, שהצליחה לגרור אלפי תלמידים לכתיבה עיונית-טיעונית שטוחה, חסרת עומק, שבה נבדקים בעיקר הבטים לשוניים ולא תרבותיים, נתתי נושא לחיבור ששמו: חברה ניכרת ברמת הדמוקרטיות שבה על פי יחסה לנשים, ומעמד הנשים בה.

מיותר לציין שהייתי אז תמים, די צעיר, ולא הבנתי לעומקו של עניין את הצגת נשים או דמויות קונטרוברסליות כעלה תאנה של חברה שמרנית, דכאנית וכוחנית. הבנתי שאינדרה גנדי וגולדה מאיר, דנה אינטרנשיונל הנן נשים שאמורות ליצג איזן נאורות וקדמה, אשר לא קיימת באמת.

בהודו עד היום ממשיכים לאנוס נשים בכל מקום תחת השמש ללא חשש בכלל.

בישראל אומר רב ברדיו שנשים חרדיות הרצות  לכנסת אינן נשים חרדיות ואחר מציע לתת להן סטירה.

טרנסג'נדריות עוברות השפלה בלתי פוסקת בחברה הישראלית, אפילו דנה אינטרנשיונל היתה נציגה שלנו באירוויזיון.

כל זה נאמר על מנת לבסס את טענתי שקבוצת הנשים החזקות בחברה הישראלית, שרצות לכנסת מינימלית, ושרק, ככל הנראה, במפלגות שאין בהן יושב ראש כוחני ודיקטטור, א-לה-יאיר לפיד או כחלון המשיח החדש, אלא בחירות של מועמדים מצליחות לבנות נבחרת בה לנשים יש מקום של כבוד.

אז מה אם אישית אינני סובל את מירי רגב, היא מקום 5, בחד"ש אין אשה אחת לרפואה, אצלן איווט זה תלוי גחמות הכאילו-דוצ'ה, שלא לדבר על ש"ס או המפלגות החרדיות האחרות. אצל היהיר, לא ממש ברורה עמדתו, אבל גם הוא דיקטטור, כך שהנשים צריכות להודות ל-הגבר, שעזר להן. [ וראינו את בחירותיו המוזרות, שלו היתה בחירה כמו אצל האחרים, אולי מצב הדברים היה אחר לגמרי. ]

אז סיבה לשמחה או סיבה לעצב, או סיבה לשבת על הכסא ולא להתרגש. נשים בראש רשימה משאירות אחריהן רשימה מלאה בגברים, כך שבכל מקרה ייצוג הנשים חלקי ביחס למקומן בחברה.

למי שאינו יודע או זוכר :

לפני כמה שנים מת תלמיד בטיול שנתי בחמי טבריה. הענין נגמר ב- 2009, אך השנה נפתח הדיון בענין מותו מחדש, תוך כדי תביעה של מנהל ביה"ס, רכז שכבה, מחנך וכו'

לאור עובדה זו החליט ארגון המורים העל יסודיים לפתוח בעיצומים ולמנוע ממורים לצאת לטיולים שנתיים, עד אשר יזכו לחסינות פלילית ואחרת.

הסתדרות המורים, כהרגלה במהלך חקירותיו של היו"ר - סתמה פיה והתישבה בכבדות לא חיננית, כהרגלה, על הגדר הנעימה.

מועצת התלמידים, החברה להגנת הטבע, בעלי אכסניות, מדריכים, מסעידים ואחרים נפגעו קשה מעיצומים אלה, ומועצת התלמידים החליטה לעשות מעשה ולהשבית את הלימודים ב- 14.1.15.

בדרך נס ובדרך פלא נמצא הפתרון, או המתווה לפשרה, ובו לפי העתונות סוכם: רק פרקליט מחוז יגיש תביעה, התביעה תוגש רק לאחר שימוע שייעשה למורה, והארגון יהיה משולב בכל התהליכים. כן גם ההסתדרות, כי וסרמן זומן והשתתף בישיבת הפשרה הזו.

מה למדנו? למדנו למשל שתלמיד בכיתה ט' אמר לי היום, שבלאו הכי לא צריך לשים עליכם, כי אנחנו משיגים מה שאנחנו רוצים. כמובן לא אעשה ממשפט אחד דוגמה ומופת, אבל בהחלט תדמיתנו הציבורית, מעמדנו החברתי והמקצועי הוכה פעם נוספת - שהרי את אותו מתווה פשרה הרי יכלו לסגור כבר לפני חודש, רגע לא?!

ומי הם מנהיגי המורים? שני גברים, לבנים שכבר שנים לא מלמדים, שעיקר עיסוקם עסקנות פוליטית ואחרת.

תלמידים שובתים כמו הפכו לאיגוד מקצועי, לא פחות. הם מענישים את עצמם, כמובן, אבל זה לכאורה אמור לזעזע את המורים, את משרד החינוך, ולא יודע את מי עוד.

דווקא תגובת התלמידים, הילדותית-משהו לא טורדת את מנוחתי. אני מוטרד מכך שמשרד החינוך עוד לא קלט שמורים יכולים גם ללא שביתה לא לצאת לטיולים, וכל אי יציאה מאושרת והגיונית.  אני מוטרד מכך שלא קראתי בעיתונות שמץ של התיחסות משרד החינוך לבעית הטיולים הקשה מאוד, שהמשרד מעודכן לגביה תמיד - אלכוהול, ואנדליזם, אלימות, חוסר שינה של מורים, שאמורים לתפקד בצלילות הדעת.

מטריד אותי, שחיי ילדים מופקדים בידיהם של קבוצת מבוגרים חסרת הכשרה וניסיון, כן כן - המורים, במשך עשרות שנים, ורק כשמתרחש אסון, בדיעבד משנים את ספר "החוקים" והכללים ביחס לטיולים.

מטרידה אותי הצביעות של התלמידים, שיודעים היטב, מרביתם, שהטיול מבחינתם זה עוד דרך להתפרע, להשתולל, להתעלל במורים או בחבריהם.

אחח, איזו שנה איומה היית.

שנה שלמה הייתי בן 59, איזה גיל מעאפן, חסר משמעות ונוכחות, כזה גיל שכל מיני נצמדים-ות אליו בתשוקה, כמו הזמן יעצור מלכת, ולנצח לא אהיה בן 60. אז ב- 2015 אני בן 60, ודי בקרוב. :-)

היית שנה שבה אחד האנשים שאני אהבתי מאוד, בתחום העבודה, עזב ועבר למקום אחר. התבאסתי לגמרי.

היתה גם מלחמה מיותרת, ומעיינות השנאה הנוראים פרצו להם לתוך הציבוריות הישראלית. התוצאה - בושה להיות שמאלן, כי מירי רקב-גרב תתלה אותך על עץ גבוה, היא אגב, עם הפה המטונף שלה העזה לתבוע על הוצאת דיבה איזה בחור שקילל אותה. לצערי הרב היא במקום 5 בליכוד, וישנה סכנה אמיתית שאולי היא תהיה שרת החינוך, שלא נדע.

גם בשעה טובה ומוצלחת, ב- 2015 הגברת הקיסרית שרה לבית בן ארצי ונתניהו תגיע לבית משפט ותצטרך להסביר את ההתנהגות שלה. כולנו במתח רב, כי בן כספית אומר, שביבי מאותרג*, הוא גם אומר שברק מאותרג.

כך התפתחה לה שנה נוראה, עם שר אוצר שחצן, אבל יפה תואר, שלפני הבחירות עורר בנשים רבות רגשה מינית, ושימש כמו תמיד בפוליטיקה הישראלית, אותה כתובת שאליה רצים כל הכועסים, המורדים, והמתנגדים. התוצאה - פוטר בבושת פנים על ידי ראש הממשלה. עכשיו הוא מדבר על ביבי בלי הכרה, מעניין אם לפני הפיטורין ביבי נחשב בעיניו כלכך רע?

אבל הנורא מכל היה שר החינוך, שי פירון, שלפיד מצא באיזה מקום. הפירון נלחם כארי להכנס למשרד, להביא איזו בשורה, שהתפרקה לה די מהר על ידי הביורוקרטיה, בתי הספר, והאוניברסיטאות. מהפיכת "עולים מדרגה - למידה משמעותית" הפכה לתרגיל בהעלאת ציוני תלמידים באמצעות מטלה, שבוצעה במשך 3 חודשים של סמסטר קיץ הקצר, וכל המשמעותית התנדפה לה מהחלון אל טפסי דיווח הציונים. אבל השר הזה, שגם השיל חצי ממשקלו בזמן כהונתו, ועבר לעשן סיגרים, כך דווח בעיתונות, הצטיין באפס עימותים - לקח לו המון זמן להגיב על פיטורי ורטה, אדם המורה לאזרחות ועל התנהגות התלמידה בת דמותה של הרקב-רגב.

מילה לא נאמרה בענייני מזכ"ל ההסתדרות ויו"ר ארגון המורים. השפלת כל מוריו בטענת "עולים מדרגה" כמו עד עכשיו המורים - רגע, מה הם עשו?

יש עוד הרבה לקשקש על מה שהיה.

למעט הידיעה שאהיה בן 60 בקרוב, אין לי ציפיות גדולות מ- 2015. הכל כאוטי, הכל נזיל, החברה הישראלית מגדירה את עצמה מחדש, וזו תקופה באמת מרתקת, שמייצרת מיתוסים והרבה אירועים מכוננים.

הבלוג של בנק לאומי - נו זה, שראשיו אחראים על קנס ענק לרשויות האמריקאיות אבל לא ישלמו גרוש מההון האישי שצברו בזכות הבנק.

-

 *דבריו של אמנון אברוביץ - ממציא האתרוג - http://www.nrg.co.il/online/11/ART/926/672.html