שאלות של תרבות

כן, ידוע שאנחנו מציינים את רצח רבין על פי התאריך העברי, ולכן אני כותב עכשיו בבלוג ולא ב- 4 בנובמבר 2010, 15 שנים אחרי.

שנים מייד אחרי הרצח השתלטה משפחת רבין, בראשות אלמנתו על נרטיב הרצח, תוך הוקעה מתמדת של הימין, והרצח הפך למאבק בין ימין לבין שמאל, כך שלא פלא שבבחירות אחרי הירצחו נבחר הימין לשלטון. הרצח נוכס לשמאל, והפך כתם למחנה הימין, כתם גם על אנשים שסולדים וסלדו מהרצח, אבל לא חלקו עמדות פוליטיות עם השמאל הישראלי.

על מנת ל"אחות" במאמץ רב את הקרע הפוליטי העקרוני שנוצר בעקבות הרצח הפךהתאריך העברי בו נרצח ליום זכרון ממלכתי ומחייב, ובכל בתי הספר מקיימים טקס לזכרו, מקדישים שעות לדיון ב"מורשתו", ובנגזרים מהתקופה שקדמה להירצחו.

מהי מורשת רבין? אני שואל את עצמי שוב ושוב. מה הוא הוריש לנו מבחינה רוחנית, תרבותית, חברתית או פליטית? האם הקלטה שלו שר את "שיר לשלום"?  האם דמותו אפופת הסיגריות? אומץ לב ציבורי עת התפטר מתפקידו בגלל חשבון הדולרים של זוגתו? או אולי המשפט האלמותי על "לשבור להם את הידיים"? האם מקרה רבין חופף למקרה לינקולן? או אולי רצח קנדי? או אולי רצח אינדירה גנדי? מנהיגים פוליטיים נבחרים או ממונים מטעם עצמם תמיד נרצחים. זו אחת הסכנות של איש ציבור - הירצחו.

העובדה המרה היא, שמייד לאחר הירצחו עמדותיו לא הפכו ל"חזון" הלאומי החדש, שהשמאל המיוצג על ידי מפלגת העבודה מתפרק מכל ערכיו. כלומר, האם בדיעבד אפשר לומר שרבין רק אפשר למפלגת העבודה לחיות עוד כמה שנים בטרם נפיחת נשמתה?

מה על איש השמאל, שאיננו חבר מפלגת העבודה, ואינו משייך עצמו ל"שמאל הלאומי" התנועה החדשה שמתרוצצת לה בינתיים בפייסבוק להבין מהמציאות העכשווית? מה עליו לעשות במציאות הקשה והמסוכנת ?