מרסל משוונג,[ 3]* מסכם את ההסבר שלו על התוכנית במשפטים אלה:
"תופעה זו מחזקת את תופעת המציצנות הקיימת בחברה היישראלית. באחד העיתונים פורסמה כתבה המתארת כי קיימת התערבות של ההפקה באמצעות תחבולות שונות על מנת לייצר "סצינות" וליצור חיכוכים בין בני הבית השונים וכל זאת על מנת להעלות את הרייטינג."
די הופתעתי מההערה הזו, כי בכל מקום בו התוכנית קיימת יש לה אחוזי הצלחה בלתי רגילים, כך שהמציצנות איננה בהכרח תכונה ישראלית טיפוסית, אבל, ואולי לכך בלי לדעת רמז מרסל, הפיקוח החברתי של החברה היהודית על חבריה, בגולה ושכונות וישובים חרדיים ודתיים מבוסס בעצם על סוג של מציצנות ורכילות. כך אנשים לא מעיזים לסטות מהנורמות של החברה בה הם חיים, ויתכן, שהתוכנית הזו, בעצם מצליחה להעיר תכונה תרבותית, שנרדמה לה אצל הישראלים המודרניים, העצמאים והאינדויידואליים. כי ההנאה שנשאבת מדיון פתוח ולא מוסתר באנשים האלה.כמו אצל קמבילי [1] ולא דמויות ספרותיות או תיאטרוניות או קולנועיות] חושף את עניין הפיקוח החברתי, את אהבת הרכילות וההצצה בחיי האחרים. [לא שאני קדוש, אני מקווה שזה ברור]
לפני שאעבור לדבר קצת על מר בובליל, וכיצד הוא הפך לסימולקרה של החברה הישראלית, כדאי לקרוא עוד כמה תגובות והערות על התוכנית הזו, למשל, קפטין עופר [4] מסביר לנו לעומק את השורשים ההיסטוריים של שם התוכנית :
"שילוב של עייפות, סקרנות והסוד הקטן שכל בוגר סוציולוגיה היה רוצה לראות את ניסוי הכלא “האסור” של זימברדו [7]- הביאו אותי לצפות בזה."
כלומר, מצב מלאכותי המעמיד את האנשים על "הקצה" ומצפה להפיק מהם התנהגויות מסוימות. אבל הקפיטן מוסיף דברים אלו:
". ליותר מדי אנשים לא ידוע מקור המושג “האח הגדול” ומשמעויותיו. עכשיו ברור למה הצעה 892 לסינון האתרים וחוק נתוני התקשורת (”חוק האח הגדול”) - לא זכו להתנגדות משמעותית מדי."
כלומר, הקפיטן לא רואה בעין יפה את התוכנית, כמו מבקרי תרבות רבים מטעם עצמם או מטעם איזו אידיאולוגיה, שגם אני שייך אליה, מקוננים על אובדן תשתית העומק התרבותית שלנו כישראלים וכיהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים . זו אחת התלונות המרכזיות העולות כנגד התוכנית, ותלונה זו מבססת את טענת הסימולקרה או ה- מראָה [לו שניה נקפוץ ללקאן ולתיאוריית ההשתקפות במראה של הילד כדרך ליצירת "נפרדות" מאביו ותחילת יצירת זהות עצמית]
שרית סרי [6] לועגת לאותם המתיימרים לא לצפות בתוכנית הזו, אבל התגובה האירונית החריפה ביותר היא של "תמיד מסתתר שם ילד" [5] שטוענת מפורשות שהיא עורכת אנליזה אינטלקטואלית לתוכנית כדי להצדיק בפני עצמה את צפייתה ב"זוועה" הזו. ואז היא מסבירה את השפעת הפחד של הפרט על הקבוצה בהרחבה רבה.
אבל אני לא מעוניין לצחוק מהתוכנית, במיוחד כשאני שומע גם שיחות של תלמידים בהם הם מכנים זה את זה בשמות של דמויות מהתוכנית, כלומר, אם נלך קצת בעקבות בודריאר, התוכנית עצמה, ואף הדמויות שבה הפכו לסימולקרה,[8] כלומר, הקשר שלהם למציאות היומיום לא רלוונטית, ונעשית על ידי הפעלת מנגנון הדימוי והמטאפורה של אלה המכנים אנשים בחיים האמיתיים בשמן של דמויות מהתוכנית, אלא הקשר שלה ושלהם למציאות מדומיינת, אולי מיתית. נכון, בודריאר מדבר על אובדן המציאות, והפיכת הסימולקרה שאין לה קשר למציאות לייצוג של "המציאות", אבל לו נבדוק לרגע את רכיבי התוכנית - בחירת משתתפים העונים להגדרות ארכיטיפיות וסטריאוטיפיות של דמויות בחברה הישראלית. הבחירה של משתתפים על פי סטריאוטיפ מצביעה על ראייה סימולקרית של המציאות, שהרי הסטריאוטיפ לעולם אינו המציאות אלא הכללה שלה, ייצוג חלקי המייצר נוחות בעיבוד המציאות הכיאוטית, ומאפשר התעלמות מהמציאות לגמרי. לקיחת כל הדמויות אל מקום מרוחק, ניתוקם מכל "המוכר והידוע" להם לצורך יצירת "מציאות זמנית-פנימית ובידורית" מתוך ציפייה שמציאות זו תייצג את החברה הישראלית. דא עקא, שמציאות מומצאת ומלאכותית, נטולת היסטוריה ועתיד, נטולת לחצים חיצוניים למעט אופין של הדמויות הגודשות אותה אינה יכולה להפוך לסימולציה של "מציאות אמיתית" אלא רק לסימולקרה של המציאות, שהיא מציאות מפונטזת, מדומיינת ומתוסרטת, גם אם על פני השטח ההתפתחויות דינמיות לגמרי.
מה גם שצריך לזכור היטב את הבסיס של המושג, הוא נעוץ בייצוג הוויזואלי של המציאות, והוא הרחבה של הדיון של רולאן בארת' במיתוסים ובתמונות המייצרים מציאויות בלתי אפשריות, שאנשים נוטים לראות כאמת וכמציאות.
כאן מתחבר רכיב נוסף - שידור האירועים בעיכוב של חמש דקות, והצגת אירוע מסויים שהמפיקים-בימאים חושבים שיעניין את הצופה, כלומר גם המבט המציציני של הצופה לא רואה "מציאות ממשית" אלא מציאות ערוכה ומתוסרטת ומועצמת.
כך אנחנו מגיעים ליוסי בובליל, שמשמש אנשים רבים ככלי להצביע על החברה הישראלית, על מאבק פריפריה במרכז הנהנתן והמתנשא [פרידמנים] והאשכנזי, מאבק הבא לידי ביטוי בשנאה יוקדת ל"שפרה" או ל"צבר" . כמה אירוני, שבובליל שונא את צבר, וצבר הוא שם ישראלי אופטימי המייצג רעיונות וגישות של היהודים שהגיעו מהגלות האשכנזית והעיראקית, אם נאמין לספרו של גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים", וראו בצבר הישראלי-היהודי את היליד האמיתי, את התקווה האמיתית של העם היהודי.
אני יכול להבין איך אנשים רואים בדמות עילגת, תוקפנית, שמתייחסת לנשים כמו לזבל "כלבה" הוא קורא לבת שלו, שלועג לכל דבר שיש בו שמץ של תרבות "פרידמנית מתה" מייצגת אותם, הרי יוסי בובליל הוא סימולקרה מובהקת של "הפרֶח הישראלי", ה"עממי הישראלי" אותה סימולקרה הנאבקת במלוא כוחה בסימולקרות אחרות נוסח, הגשש החיוור, יהורם גאון או אפילו דן בניה-סרי והדמויות שלו משכונות ירושלים.
הישראלי הממוצא, המדומיין המפונטז בעיני עצמו נלחם ב"תרבות" וגאה בבורותו. שהרי השכלה לא תרמה לו דבר, כולם מבינים אותו, אולי אוהבים אותו וגאים בו. הנה אפילו כמה פרידמנים הצטרפו לקבוצתו. אבל, הרי איננו פוגשים את יוסי, אנחנו פוגשים ייצוג שלו במצב בלתי אפשרי, תוך תיסרוט ומיקסום היסודות הדרמטיים, המיתיים שבדמותו ובחיכוכיו עם סביבתו.
האח הגדל הוא כמו הרבה דברים בתרבות שלנו, סימולקרה אסקפיסטית מובהקת, בעלת יסודות ארכיטיפיים ומיתיים שגורמת לאנשים רבים לראות בה את המציאות שלהם, אבל במובן הזה, סימולקרה זו אינה שונה מאף רומאן רומנטי או ממצגי שווא שהציגו האמריקאים והבריטים כדי לפלוש לעיראק.
'האח הגדול' היא תוכנית בידור. אין בה ערך חינוכי, יש לה ערך כלכלי מובהק, עבור מפרסמים ועבור הערוץ השני. אין היא מטרה בפני עצמה, אלא משרתת מטרות חיצוניות לה. אני מניח שבאיזה שלב התוכנית תזכה גם למחקר אקדמי רציני, אני מאוד מקווה שהוא לא יגרר לכיוון של אנלוגיות בינה לבין החברה הישראלית.
כעבודת הכנה לרשומה הזו חיפשתי ברשת מאמרים אקדמיים רציניים, בעיקר בתחום הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה. לא בטוח שמצאתי את המאמרים האלה, אבל מצאתי ערימה די גדולה של קישורים לפוסטים/הערות ואפילו עידוד להצביע עבור הבן של המורה שלנו.[2]
* מספר בסוגריים מפנה אל הפריט הביבליוגרפי ברשימה
ביבליוגרפיה אינטרנטית [לא על פי שום סדר, רק על פי התכנסות הכרטיסיות בתחתית העמוד שלי]
1. חייבים להעיף את שי - קמבילי - דוגמה מוחשית למעורבות הרגשית של הצופים
http://sf.tapuz.co.il/shirshur-2077-121971668.htm
2. אורט קרית ביאליק - הצלת בנה של המורה - צבר גדיש - פורום בית ספרי
http://c3.ort.org.il/Apps/WW/Page.aspx?ws=be3d2764-4d47-463d-aa98-9b6bb3885ce5&page=27d0bf0f-b371-43f0-a1dc-43d36e9b74bd&fol=c6b4cddc-9d25-4fd8-9a18-bbc844293cec&box=0b8adfbb-6aad-4538-96bd-9480b2d2c402&noTabs=ViewOnly&_fol=c6b4cddc-9d25-4fd8-9a18-bbc844293cec&_pstate=msg&_item=ce0ef203-2d5a-4fa7-b314-fe0d0864f597
3. שוונג באמצעות מרסל מסביר מה זה המשחק הזה "האח הגדול"
http://he.shvoong.com/movies/1848615-%D7%94%D7%90%D7%97-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7-%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA/
4. קפיטן עופר מאתר "מלה" מסביר את מקורות שם המשחק, ואפילו חווה "שיחת ברזייה"
http://mila-mila.com/?p=250
5. קפה דהמרקר מקיים פורום שלם לתוכניות ריאליטי, ויש בלוגים המוקדשים לתופעה זו, ויש גם שני פוסטים שאני מביא כאן:
הראשון של "תמיד מסתתר שם איזה ילד" ששמו "האח הגדול - סוציולוגיה להמונים או טלה נובלה עם מוסר השכל"
http://cafe.themarker.com/view.php?t=694789
6. הפוסט השני הוא של שרית סרי/ הצופה, שגם התארחה לתוכנית של 45 דקות באולפן "האחות הקטנה", שהיא תוכנית "בידורית" משהו על 'האח הגדול' ומנסה לפוצץ את הבלון הרציני המקיף אותה. שם הפוסט של סרי "האח הגדול - ניסויים בבעלי חיים בהסכמתם"
http://cafe.themarker.com/view.php?t=613484
7. ויקיפדיה - ניסוי הכלא האסור של זימברדו - שווה לקרוא את המידע ולהבין מאיפה הקפיטן שאב את הדמיון הרב.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%90_%D7%A9%D7%9C_%D7%96%D7%99%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95
8. שוונג, מיקאלה, סימולציה וסימולקרה
http://he.shvoong.com/humanities/h_philosophy/1720438-%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%A7%D7%A8%D7%94/
9. גוטפרוינד, בשבילה גיבורים עפים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1032191.html
כינוי:
אריק בנדק-חבי"ף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
