אתמול 2130 בקולנוע דיזינגוף, 30 בני אדם, אשה אחת שמנה נורא וחברתה/בתה גם שמנה נורא הפריעו לנו באמצע, כי עזבו את האולם והקימו את כל השורה.
קראתי את הספר עת התפרסם, ככל הנראה אלמד אותו בשנה הבאה, כי מפמ"ר ספרות החליט שזה הולך להיות רומאן בחירה [עליו יש שאלה בבגרות], ויש לנו מפגש אתו בו הוא ידבר על הרומן אני מניח.
חובבי קנז שמחים שהוא זוכה לעדנה בימיו ה"מאוחרים", בהשוואה לבני דורו המפורסמים מאוד כמו אב"י וע"ע, לטעמי הוא מכניס את שני הצנונים האלה בכיס הקטן שלו. איפה הם ואיפה הוא ביכולת לתיאור המציאות, ביכולת שלו למורכבות א-לה-באלזק [נו טוף, יצקצקו הצקצקנים, הוא "מומחה" לבאלזק, גם מתרגם אותו לעברית ברמה שלא תאומן].
אהה, הסרט?
ברור שהסרט הזה קם ונופל על הדמויות שלו, ומי שקרא את הספר או צפה בסרט יודע שיש בהחלט אפשרות ליפול לעיצוב סטריאוטיפי או קלישאי של הדמויות.
נו טוף, זה לא קורה, אבל חלק עמוק מהמורכבות של הספר נעלם בעיבוד התסריטאי.
אבל, עוז זהבי עושה תפקיד טוב, ומי שקרא את הרומאן יודע את הסוף של החייל האמיץ והמדוכא, נוצרת אירוניה די מוצלחת כשהצופה יודע את הסוף של הדמות עוד לפני שהדמות יודעת. ואלון, הוא הרי מלח הארץ, המפעל הציוני הגנטי בשלמותו, וניגודו המושלם הוא בני, המ"כ, שגם הוא שיא גנטי, לא קיבוצניקי, של הצבר.
המ"כ מעוצב על ידי אלוני בקצת חיבה מוגזמת למניאקיות, כמו, נתנו לי דמות של מניאק אשחק אותה עד הסוף.
בן חמו המקסים, המ"מ עם המבטא הבולט המחפה על כמעט מוות של כל המחלקה, פנטסטי.
כן משמח להכיר קאסט רענן של שחקנים, שאני לפחות עוד לא ראיתי בכל הטלנובלות הנלעגות של הוט.
כרגיל, קצת הפניות למאמרים/לכתבות ברשת
1. רשימה קצרצרה
2. וואלה תרבות
3. עמותת ישראבלוג
כינוי:
אריק בנדק-חבי"ף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
