שאלות של תרבות

אמיר גלבוע - בשדה הצהוב משחק השמש

בַּשָּׂדֶה הַצָּהֹב מְשַׂחֵק הַשֶּׁמֶשׁ בַּסַּבְיוֹנִים לְמַטָּה

בּוֹגֶדֶת הָרוּחַ מְסַחְרֶרֶת רָאשֵׁי הַפְּרָחִים

בְּמַשָּׁבִים לְטִיפִים מֵחֻמּוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ גְּנוּבִים,

שֶׁלֹּא יִבְגֹּד בִּי לִבִּי לִבִּי אוֹמֵר לֹא

אוֹמֵר דְּבָרִים חַסְרֵי שַׁחַר וְחוֹשֵׁשׁ

מִתְמַסֵּר לָעֶדְנָה עֲצוּם עַיִן לֹא לִרְאוֹת

אַךְ לָחוּשׁ אֵיךְ נִבְעַל הַשָּׂדֶה לְאוֹר יוֹם

כַּאֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ וְרוּחַ קָמִים זֶה עַל זֶה

לְאוֹר יוֹם עַל צֹהַב עֶרְיַת הַשָּׂדֶה

אמיר גלבוע, משורר שפגשתי בזכות ספר שנגנב לפני שנים רבות מאיזו ספריה על ידי חבר וקיבלתי במתנה, כחולים ואדומים. השיר הזה הוא שיר אלילי באופן מובהק, בעל מסורת  יהודית י מאחוריו, שירי הנוף של יני הביניים כמו השיר הזה:

כָּתַב סְתָיו / שלמה אבן גבירול - בית אחרון

לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק

רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.

כמו אצל רשב"ג, היסוד המיני בין השמים לארץ, אצל גלבוע הנוף ישראלי, קיצי, שרבי ואלים מאוד. הסובייקט בנוף צופה ב"אורגיה המינית" בין השמש והרוח על גבי מיטת הכלולות היא השדה הצהוב., אבל הוא צופה הסופג "עדנה" ועוצם עיניו כדי לא לראות בבעילת השדה מדי יום.[ במישור הריאליה הרי ברור שהשדה מתייבש אט אט, מאבד מחיותו ] ברור שהאסוציאציות המילוליות חוזרות גם למיתוס המקראי, הבבלי או הכנעני [אל הבעל*] וכמובן אל המושג בעל, שדה בעל [ ללא הגשם ]. ההשתלבות האירוטית של היחיד בנוף הצהוב והקשה הזה מרתקת, והיסוד האלילי-פולחני שבה די ברור.

 מקור השיר - הספריה החדשה

 ביוגרפיה - לקסיקון הספרות העברית החדשה

רשב"ג, כתב סתיו, פרוייקט בן יהודה

* האל בעל - http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17103

היום זה היום האחרון שלנו יחד.

יותר לא אציין אותך בפוסטים שלי, תבוא אחת אחרת, 2016.

לא היית שנה טובה, ממש לא, אבל גם לא היית שנה נוראה כלכך.

כן התגלה בך הזדון הלאומני-היהודי במלוא עוצמתו, והבנו שאנחנו ככל הגויים המשוקצים בעינינו.

לנו, ההומניסטים, שמכירים בעובדה, שאין אדם שאינו אנושי, ואין תכונה שלא מתקיימת בקבוצות בני אנוש זו לא היתה הפתעה, לגלות שהטרלול המשיחיסטי הוביל לרצח תינוק ולחגיגות דם בחתונת זוג כובשי גבעות, עאלק.

לא אין לי ציפיות גדולות, למדתי להקטין את הציפיות ולמזער אכזבות.

אז ברוכה הבאה שנת 2016

ביאליק - קן לציפור

-

קֵן לַצִּפּוֹר

בֵּין הָעֵצִים,

וּבַקֵּן לָהּ

שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.

וּבְכָל-בֵּיצָה

– הַס, פֶּן תָּעִיר –

יָשֵׁן לוֹ

אֶפְרוֹחַ זָעִיר.

השיר המתוק הזה מיועד לילדים. תבנית חריזה פשוטה אבגב: עצים וביצים; תעיר וזעיר. גם החריזה תורמת ליצירת הקטנות, השבירות והסכנה בגידול הצאצא העתידי. אולי השיר פונה גם לחמלה הטבעית של הילד, ואולי הוא מתיחס למנהג ההלכתי  של שילוח הקן:

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:
שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:""

פתאום השיר מקבל עומק נוסף, העלמות הציפור בבית השני, הבאת הקן והגוזלים למרכז תשומת לב, הטבע במלוא עצמתו בידיים הזעירות, האם האם תישאר על קינהּ או האפרוחים [ גם כאן יש ויכוח על המילה שבחר - גוזל או אפרוח  הגוזל בוקע עיוור וסמוך על הוריו, האפרוח בוקע מיד לעצמאות, הגוזל על קן גבוה בדר"כ האפרוח  לעופות מים, תרנגולות ותרנגולי הודו, יענים] יילקחו ממנה, וישאירו אותה חופשיה ל"דור חדש". ברור שזו התנשאות אנושית, בטח בתרבות יהודית המעצימה את עניין ההולדה, ההורות, מורשת וחינוך הצאצאים.

ביוגרפיה - כידוע אי אפשר לזרוק אבן במרשתת ולא ליפול למאמרים, מחקרים מכל סוג של יצירת ביאליק ועל ביאליק. בחרתי להמשיך ולהיעזר בלקסיקון הספרות העברית החדשה של אוניברסיטת אוהיו - https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/02003.php 

הפוסט הקודם שלי, חככתי בענייניו זמן רב אחרי כתיבתו. האם באמת ראוי ששרה נתניהו תהיה אשת השנה הישראלית או העולמית או הגלקטית? היו דמויות גדולות הרבה יותר ממנה - למשל ליאה ממלחמת הכוכבים, מבוגרת, שמורה מצויין ומנהיגה את המורדים, אמו של הרשע החדש והאומלל. הילארי קלינטון, הצרפתיה מארי לה-פן שלא להזכיר את אנגלה מרקל או נסיכות דמוקרטיות רבות עוצמה במדינות דקטטוריות. דווקא שרה?

כן דווקא שרה, בגלל שהיא דמות טרגית נוראה, בגלל שמהשמועות העולות עכשיו היא התערבה במינויים של פקידי ציבור בניגוד לחוק, והכל למען הקיר"ה נתניהו. היא באמת מכילה בעצמה את היסוד הטרגי הנורא מכל - היא עצמה. [ראו אדיפוס והאנטגוניסט, אדיפוס עצמו.]

אתמול שברתי את ראשי, האם יש איש השנה מבחינתי, איזה גבר שעשה משהו שראוי לציינו. לא מצאתי ולו אחד שפעל מחוץ למגדר, לנורמות ולציפיות מגברים בחברה הישראלית והעולמית [כן, גם אם הוא הומו, הוא פועל התוך מסגרות הפארדיגמה ההטרוסקסואלית ]. חשבתי אולי להתייחס לטרנסג'נדר מ"האח הגדול", מייקל אלרוי. גם הוא אינו איש שנה, גם הוא פועל במרץ להצטרף לפרוייט ההטרוסקסואלי של ראשית המאה ה- 21. חבל .

צילום / רויטקס

זו תמונה מדוייקת ומלאה של אשת ראש הממשלה. אישה מאופרת בכבדות, בעלת פימה קטנה, עייפה, עייפה לגמרי. לא טוב לה, רע לה. מבחינתי הישגה הגדול השנה, שלא נזרקה לכלבים כמו בפעמים קודמות, אם כי במהלך הבחירות בוודאי טבחו בה, לעגו לה ובזו לה.

ישנם האומרים "מגיע לה" ואני אומר "לא מגיע לה". מגיע לנתניהו שירדו עליו, יקרעו אותו, יעשו ממנו עפר ואפר, לה אין תפקיד רשמי, היא רק התחתנה עם ראש הממשלה לפני הרבה שנים.

האשה הזו והתמונה הזו מייצגות את מהות השבר הישראלי כיום, וכן את הנשים, שלמרות מאמציהן האדירים והראויים להערצה, עוד לא הצליחו באמת להפוך שוות זכויות ומעמד וחשיבות בחברה הישראלית. כך נראית אשה מותשת, מרוקנת מעצמה, אשה שמשרתת גבר, משרתת דימוי ושמה עצמה "ליד הגבר שלה".

כן, זה גם ייצוג מעולה למצב הנשים בחברה הישראלית היום.