שאלות של תרבות

המיני סדרה הבריטית "מראה שחורה" עוררה בי ענין רב, בשל הרחשושים והדבורים, ובשל ענין ראש הממשלה המשגל חזירה בשידור חי, במשך שעה.

הסדרה מורכבת משלושה פרקים. שניים באורך של 50 דקות, ואחד מעל שעה, שעה ושתי דקות ליתר דיוק.

אין, לכאורה, קשר בין שלושת הסרטים, ואפשר לצרוך אותם באופן "עצמאי". הסדרה הזו יצרה "באזז" וענין רב, ובמקומות רבים במדיה השונות היא הוזכרה בחיוב.

פרק ראשון, ראש הממשלה מזיין חזירה

פרק שני, איך לרדת מפס היצור

פרק שלישי, העצמה טכנולוגית ותוצאותיה

או

פרק ראשון, בת מלוכה נחטפת, ראש הממשלה נדרש לשגל חזירה בשידור חי, למרות מאמציו ומאמצי סביבתו למנוע את זה ממנו, אין לו ברירה. סופו של הפרק , רעייתו לא מוכנה לשכב אתו יותר, וכל האירוע מפורש כמעשה האומנות הגדול ביותר של העת המודרנית.

פרק שני, קצת דמיון למטריקס, בני אדם מייצרים חשמל באמצעות דיווש על אופנים וחיים בתוך מציאות טכנולוגית, אפילו התפוח לא גדל על העץ. הדרך היחידה לרדת מפס היצור היא להפוך ל"כוכב" בתוכנית "כוכב נולד". כמו אלגוריות רבות, גם המורד נכנע לצרכים הבסיסיים ביותר שלו, להפסיק לדווש ולהיות "מישהו".

פרק שלישי, בני אדם משתילים במוחם גרגר [שביב זכרון ] שמאפשר להם לצפות בזכרונותיהם ללא הרף מנקודות מבט שונות, בהגדלות דומות, וכרגיל הכל מתחיל ונגמר בגבר שחושד שאשתו בוגדת בו, ובעזרת הגרגר גם מוכיח. סופו הבנאלי של הסרט, שליפת הגרגר מהמוח ברורה וצפויה.

אז

שלוש אלגוריות על העתיד שלנו, העתיד הטכנולוגי או התקשורתי. מכל שלוש האלגוריות הראשונה לטעמי היא החזקה ביותר והעמוקה ביותר, ולו רק בגלל ה"חוצפה" לכפות על נבחר ציבור לזיין חזירה. הפארודיה והסאטירה לא ייאומנו. יש כאן אמירה בוטה ואלימה להיכן התגלגלה הדמוקרטיה המערבית. הקטעים של הקהל הממתין לאירוע, הפרצופים בזמו שהוא עושה זאת, הלגלוג והרחמים עליו כשהוא לא מצליח לגמור. מלאכת מחשבת. שאר שתי האלגוריות צפויות, ואחרי מטריקס, ליצור דרמת מוסר פוסטקפיליסטית על הקפיטליזם [פרק ב] קצת אנכרוניסטית. עם זאת שחקן גאוני מצילח להציל , וזה בדיוק דניאל קלויה.

באשר לסיפור השלישי, עם העו"ד החושד בזוגתו ומשתמש בגרגר הזכרון המושתל מאחורי אוזנו כדי לבסס זאת, אינו חורג מעוד סתם סרט מד"ב טיפוסי. שוב משחק מצויין, צילום פנטסטי.

מומלץ

-

רשימת קריאה למעוניינים:

ויינט - 

ישראל היום

'הארץ'

לא אלאה את אף אחד בדיבורים על המיקוד, אפילו לא אלאה איש בדיונים אודות מקצוע הספרות כפי שהוא נלמד בשנים האחרונות, וכפי שהוא יילמד בעתיד אם לא יחול שינוי קיצוני ביחס אל בחינות הבגרות ואל מדדי ההצלחה של בתי הספר התיכוניים - אחוזי הצלחה בבגרות.

מולך קם עלינו, מולך "כלכלי" פשטני ומעוות ביותר - התפוקה צריכה להצדיק את התשומה.

נקבעו סלי "מקצוע" או סלי שעות לפי יחידת לימוד בבגרות [ בדר"כ 3 שש ליחידה אחת] ועל השעות האומללות האלה הטעינו ערימות של חומר שהופך לחסר משמעות ולסלט ענק שנשכח אצל הרבה תלמידים מייד לאחר הבחינה. [ויעידו על כך המיקודיות הפורחות וצצות כפטריות אחר הגשם].

אז יש מיקוד, BIG DEAL

אם יש אביב באוויר הוא לא ממש מורגש

השמש אמנם זורחת, אבל קר בחוץ

יש שפע של עלים ירוקים וְאִבִּים מכסים כל שטח פתוח בנסיון לשכפל את עצמם.

אין אביב באווירה הציבורית

דווקא יש הרבה סתיו וחורף גרעיני, עד כדי כך שמתארגנת הפגנה

לשכנע את ביבי לא לתקוף את איראן, ותיאורי הדיסטופיה הרצים בעיתונות 

מתחרים רק עם חורפים גרעיניים במיטב ספרות המד"ב של שנות ה- 60 וה- 70

נו אצל פול מודאד'יב לא היתה בעיה עם פצצות אטום.

חג הפסח, האביב, החירות עומד בפתח

"פנה הגשם חלף עבר לו"

או

גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד / ח"נ ביאליק

עוֹד עַל-קִירוֹת לְבָבֵךְ מִתְרַפְּקִים וּתְלוּיִם גִּבְעוֹלִים

שֶׁל שׁוֹשַׁנֵּי אֶשְׁתַּקֵּד –

חֶמְדַּת נַפְשִׁי! רְאִי: בֵּין עֲרוּגוֹת הַגָּן וְאִילָנָיו

אָבִיב חָדָשׁ מְרַקֵּד.

אני לא מרגיש אביב באוויר. 

אני מצפה למערכת יחסים דואגת, מכילה, מעודדת, אוהבת רק מבני אדם אמיתיים ולא מאיזה ניק שכותב באיזה מקום, וכלל לא חשובה מידת הרצינות של הטקסטים שלו, חשיבותם או עומקם.

הנושא החם מעלה שאלות שמתאימות לגיל ההתבגרות ולא לגיל בו אני נמצא, גיל בו עדיין "כי באדם אאמין" כדברי המשורר, אבל בגבולות הטעם הטוב, מתוך כבוד רב לחולשותיו ולחוסר יהירותו.

שבת יפה.

החודש שאבי ע"ה קרא לו "מארסו פולסו" מרס המשוגע או השקרן.

האמת היא שבמזג האוויר שבו אנו חיים, כל עונת החורף היא שקר אחד גדול

ןכמויות הצעיפים שקניתי עודפות את מידת הצורך שלי בהם, ועל כך אני כועס - הנה נפלתי למלכודת החברה הצרכנית פעם נוספת.

אהה, הצעיפים עלו 10 ש"ח כל אחד, והם יפהפיים, חמים, ו.. מה ל'שות לא נראים צעיפי משי יוקרתיים אלא יותר כפאשמינות חביבות.

יש לי גם שלוש מטריות, כי איבדתי , או חשבתי שאיבדתי.

15 שח למטריה

הכל תוצרת ידיים סיניות העובדות בסדנאות שעות על שעות, מעניין מה גיל היצרנים?

נעליים מאידך, יש לי זוג מגפיים מדליק [בזכות הבת שלי] , נעלי חורף מפראג ועוד זוג נעליים שקניתי מטבע נאות.

וזה כל מה שיש לי , חוץ מערימת ספרים גדולה ומעניינת, כן באמת.