שאלות של תרבות

אפריל היה חודש החירות, הזיכרון והתחייה העברית בעת החדשה.

חודש עמוס מבחינה היסטורית, מבחינה אישית גם יחד.

בחודשי האביב <ניסן ו- אייר> התקבצו להם כל יתוסי האביב בתרבות האנושית

שהרי 

אב הוא עשב הצומח ליד מקווי מים, באביב, והאביב הוא תמיד תקווה

יש בו התחדשות

ארוס

הצערת הנשמה והגוף.

לא כתבתי כמעט כל החודש. לא הרגשתי שיש בי רצון לכתוב משהו. החודש העמוס הזה עבר, והנה אנחנו קרובים לאחד במאי  2012. חמישה חודשים מאז התחילה השנה הזו על רקע השנה הקשה שקדמה לה, אצלנו ובכל העולם.

ובכל העולם, אין כאן הפרזה או מליצה שחוקה. העיתונות הכלכלית מפחידה מאי פעם. צפייה קצרצרה בערוצי החדשות רק חושפת עוד מוות, עוד מלחמה, עוד גילויי גזענות, בריונות, שנאה ותאוות דם של בני אדם.

ההבריס האנושי האלים והמסוכן חושף את פניו האכזריים פעם אחר פעם. נבואות הזעם מן העבר [ מגדל בבל, הטריקונים היווניים, כתבי קודש של דתות ותרבויות רבות] מתממשות - האוויר מזוהם, מיני בעלי חיים נעלמים, שינוי הביטאטים בשל בני אדם, היעלמות מקורות מים טבעיים ונקיים, גילוח כדור הארץ מאחד ממקורות החמצן החשובים ביותר שלו, יערות העד. עוד ועוד ועוד.

אביב? נראה כמו חורף או סתיו לקראת החורף האמיתי, מי יידע?

המצב לא טוב יותר אצלנו

לא לא ממש לא

לא ניקוי וביעור חמץ

לא רכישה היסטרית וחסרת הגיון של בגדים, חפצים

גם לא אירוח של "עשרות" בני משפחה רעבים ותלונות וקיטורים בסגנון עדות פולניה

גם אין לי ולו הגדה אחת - יש במרשתת

ובכל זאת, ישנם הרואים בחג זה התחדשות, אביב, תקווה

יש שזוכרים שפעם חודש ניסן היה הראשון בחודשים

אז קנינו כמה מתנות לא יקרות למי שצריך

ולעצמי גם קניתי מתנה.

מחר נבשל קצת לכבוד חותנתי שתבוא

לכבוד שנינו

אולי לכבוד הבן שלנו, אם יתעורר

וישראבלוג צהל וחגג