שאלות של תרבות

חג חקלאי, חג מתון מאוד בתכניו התיאולוגיים

חג שמשום מה אפילו חרדי החרדים לא מתכסחים עם עצמם ועם האלוהים הכפייתי, האלים והדכאני שלהם

חג ידידותי, אקולוגי, חג של אהבה, חג בו גויה ויהודי מבלים לא נשואים על ערימות החיטה בגורן

חג בו הרבנות הראשית לסוגיה, למיניה ,לזניה ולמשפחותיה, מנהיגי נטורי קרתא, מנהיגי חצרות חסידים ושאר שונאי הטבע

או אלה שחושבים על פי פרקי מיתוס הבריאה בתנ"ך, העולם לנו הוא לעשות בו כחפצנו

אפילו הם מקבלים איזה זעזועון קל ביחס לטבע ולעולם.

כשהייתי הרבה יותר צעיר, וכשהיהדות הציונית הדתית רצתה להראות לי ולדומיי כמה היהדות אינברסלית

כמה היא הומנית, כמה היא הקדימה את אומות העולם [ נו איך אמר ד'יזראלי על האירופים, כשאתם טיפסתם על עצים בני עמי כבר כתבו...] 

יצאו ספרים, מאמרים וכו' שהציגו את עוצמת הסובלנות והאהבה שיש בדת היהודית

דא עקא שאותם יהודים חביבים, הומניסטים בעלי תודעה אוניברסלית אולי עוד נמצאים בחוגים שונים

באוניברסיטה העברית [ברית שלום היא דוגמה לפעילות הומנית, הבוחרת בדיאלוג <בובר> על פני פוליטיקת הכוח <קיסינג'ר>

אבל בשוק הדעות האלים, הדכאני ורווי היצרים

נעלמו אנשים אלה, וקולם נשמר בספריהם, שאף הם ככל הנראה כבר אינם.

חג שמח

הרשימה הקצרצרה הזו פורסמה בפורום ספרים וספרות בתפוז

איירין נמירובסקי, סופרת יהודייה שנתפסה על ידי הנאצים ונרצחה כמו יהודים רבים במחנות ההשמדה, חיתה ופעלה בפאריס , והרומן הזה הוא בעצם רומן בהמשכים שפורסם בעיתון.

התרגום לעברית עורר כתיבה עליה, על גורלה .

אינני אוהב לקרוא ספרים על השואה, תחושת הדכאון, אין המוצא והייאוש המרחפת על ספרים אלה משתקת אותי, ואני נמנע מהם. אבל ספר זה, על פי הדש האחורי רחוק מ"השואה".

ואכן עלילתו של הספר היא על דוקטור אספר [ציפור בערבית] , מהגר לצרפת שלמד את תורת השיווק העצמי על בוריה, וגם למד איך לקבל שכר בלתי אפשרי כמו גם את הצד האפל של העושר, הלוואות וחיים על "הקצה".

אי אפשר שלא לראות הדהוד חזק של הספרות הריאליסטית בת המאה ה- 19 שעסקה בתיאור חיי השחיתות האישית והמוסרית של החברה הגבוהה בפאריס [ אבא גוריו, למשל ] . האם דוקטור דריו אספר, השרלטן הוא מראה לחברה הפאריסאית בת זמנו? 

לידו, יד ימינו בת זוגו המקבלת את כל מעשיו, לא בהשלמה חסרת אונים, אלא קבלה פעילה במיוחד, עד כדי קנית מתנות למאהבות של בעלה. הסיבה היא כי הוא העניק לה אהבה טהורה, הקרבן הנשי הנצחי. אילולא הזהירות של המספרת, היא היתה הופכת לצדיקה ולמלאכית של הכנסיה, כמעט [ אבל היא יהודייה אשת הדוקטור, הוא לא]. למרות זאת, עיצוב הדמות החד צדדית מוגזמת, קיטשית, מניפולטיבית ומאפיינת אופרת סבון או רומן למשרתות.

בכלל הנשים שם ברומן מוצגות בשלוש דרכים בלבד "קיצוניות":

צדיקות מושלמות או אחד הסטריאוטיפים הדוחים ביותר של אשה, - הזונה והפילגש שהפכה לאשה חוקית. המביך מכל היא אשת הדוקטור, שרגע לפני מותה מאושרת שהזונה-הפילגשתהפוך  לאשת הרופא, וכך תחסך ממנו הדאגה הנצחית לפרנסה.

וישנו הבן, יפה תואר שעבורו , לכאורה, פעל הדוקטור כפי שפעל, ברם הבן הופך ל"מורד" באביו. הוא רואה באביו  את תמצית השחיתות האישית, המוסרית. הוא רואה את אביו באור "האמיתי" של חייו, רמאות, ניצול חולשות אנשים.  האב לאורך הרומן מוטרד, אין עימות "ממשי" , ובכלל  תגובת האב לאחר החתונה עם אלינור ובריחת-נטישת הבן אף היא מגוחכת ומתאימה לרומן סנסציוני [רומן רומנטי]: המשפט המסיים של הרומן - הבן יחזור כי הירושה תמתין לו. 

מרכיב נוסף שחסר בספר שמתיחס לתקופת בין שתי המלחמות, למעט משפט אחד בספר המזכיר את "רוחות המלחמה"  הואן התיחסות לאיום הגרמני, אפילו למלחמת האזרחים בספרד אין התיחסות. היתכן שהאטימות הזו היא ביטוי לחרדה המשתקת?

כך או אחרת, הרומן כתוב כרומן סנסציוני-צהוב. הדמות הראשית היא אופורטוניסט ונהנתן שחי כמו "עלוקה" על גבם של בעלי הממון, מנצל חולשות, בעיקר של נשים, מוצא את מקור הממון המושלם [וארד] ומשתמש בשתי נשותיו כדי לפלס דרכו. אין ברומן עומק "פסיכולוגי" למעט תירוצי ה"עבר" האומלל וחוסר היכולת להשתלב כזר. הבעיה המרכזית של הרומן היא העדר סנסציוניות בכלל. הרומן אנמי, למעט הפעלת סטריאוטיפים ספרותיים כגון הרופא, האשה המלאך והבן המורד, יצירת דמוי עלילה באלזאקית [ הרופא הוא כמעט רסטיניאק] אין ברומן הזה עומק תרבותי-פסיכולוגי או חברתי, וגם הקשקוש בדש האחורי על "השתלבות הזר בחברה הצרפתית" אינו בא לידי ביטוי בעומק, אלא כעוד שלב/מרכיב בצבנה העלילה.

קריא מאוד. התרגום נותן כבוד לעברית מעט ארכאית.

לא חובה לקרוא, אגב.

פינת שד' בן ציון רחוב המלך ג'ורג' -  לכיכר מיכאל'ס

הנה קישור למידע רב על כיכר זו , ששמה גם היה כיכר המייסדים

באר וארבעה כלבים של הפסל יעקב דורצ'ין - צילום זה מופיע בקישור לתולדות הכיכר, ואינו שלי.

הצילומים שלי

בחצר בית הספר נטעו באוגוסט שעבר עצים בתוך ערוגות ייעודיות.

רוב העצים חיים טוב, שניים נלקחו, הושמדו ואחרים פשוט נוטים  לצד.

חלק לימין וחלק לשמאל.

מה יהיה גורלם במאי שנה הבאה?

אצלם אותם גם אז