שאלות של תרבות

ספר נפלא שהתגלגל לידי לא בכוונה בספריה הוא ספרם של אהד אזרחי ודר' מיכה אנקורי בסוד לויתן, מחשבת ישראל במבט מיתולוגי-פסיכולוגי, הוצ' מודן [2004].

הדיון הבלתי פוסק בציבוריות הישראלית על השתלטות החרדים ו/או הדתיים על ארון הספרים היהודי תוך הדרת החילונים/החופשיים וכינוי תרבותם "עגלה ריקה" ושאר ביטויי הגנאי הולידו תוצרים תרבותיים מרתקים ומענינים במיוחד.

הספר הזה נכתב על ידי שני אנשים דתיים, אבל ברור מקריאתו שהוא פונה אל הקורא המשכיל או המתעניין, גם זה נטול ידע בקבלה, בתלמוד או במקורות אחרים. לאורך פרקי הספר יש הקפדה שיטתית [לפעמים מייגעת בחזרה על עצמה] להסביר כל מושג, כל מונח או תופעה, אשר כותבי הספר הניחו שאינם מוכרים לקורא ההדיוט.

אין זה ספר היסטוריה, לדעתי. זה טקסט פולֶמי מובהק המתמודד עם תפיסת האלוהות המקראית [פטריארכאט] ועם גישות תלמודיות המדירות את הנשים ואת עקרון הנשיות מעולם האמונה היהודי-דתי.

טענת-העל של הספר פשוטה מאוד: האל המקראי הוא אל גברי אשר בניגוד לכל מיתוס בן הזמן של המקרא הדיר את האשה[אלה] ממנו לחלוטין, וכך העולם נברא על ידי אל אחד, גברי. לטענתם המקרא לא הצליח כלל בניסיון להדיר את המיתוס [העקרון הנשי, האלה/ות] מהיהדות, והם מצליחים להראות פעם אחר פעם ביטויים של המיתוס, אפילו בתנ"ך עצמו.

אחת הדוגמות שמצאה חן בעיניי במיוחד מופיעה בעמ'   191פרק "לשם ייחוד הוי"ה ואשרתו":

השבעתי אתכן בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעורר את האהבה [שיה"שג' 5]

צבאות, לפי ההסבר בספר איננו כלל ועיקר ריבוי של צבא כי אם של צביה/צבאה = צבאות, ועל פי מבנה התקבולת רק הגיוני שצבאות=אילות השדה. וכאן ה"שוס" השני, ברמיזה עדינה: ואולי אילות השדה הן אלות השדה?

הספר כמכלול מנתח את ארון הספרים היהודי, כהגדרתו מהמקרא, דרך פרשנות המקרא, תלמוד, גמרא, הרמב"ם, הקבלה. מקום נכבד מאוד יש בספר לקבלה היהודית על זרמיה הרבים והמגוונים, מקום רב גם נתן לחסידות על חצרותיה המגוונות. לדעת כותבי הספר התלמוד עצמו והקבלה הם המנופים הגדולים שהחזירו את העקרון הנשי - המיתוס ליהדות, או עיקרון שהודר נמרצות על ידי העורך המקראי או התיאולוגיה המקראית.

אני ממליץ מאוד על קריאת הספר הזה מכמה סיבות:

בראש ובראשונה זה ספר קריא מאוד, אשר מציג באופן ברור ובהיר עמדות וזרמים ביהדות מבלי לשפוט אותם או ל"לכלך" עליהם. יתרה מכך, הספר הוא מדריך מוצלח למתענין בתיאולוגיה ולדרכי השיח המודרניות בעניני תיאולוגיה. שלישית, לדעתי לפחות, יש בספר ביטויים מפתיעים של ביטויי אמונה הנוגדים את הדימוי שהממסד הרבני הציוני-החרדי טורח זה למעלה מחמישים שנה לשים מולנו, החופשיים, כ"יהדות". זה ספר "מרדני" בדעותיו ובמסקנותיו. סיבה רביעית היא הקריאה בספר ל"חזרה אל המיתוס" [לא האלילות], אל הטבע ואל תפיסות אקולוגיות כמעט-פאגאניות, אבל תוך ויתור על הייצוגים האליליים לטובת תפיסה הוליסטית למדנית-שכלתנית-מיתית-רגשית של היהדות.

אי אפשר שלא לשמוע את עקבי ניטשה והרומנטיקה מבצבצים מהספר, וברור היטב שגישות יונגיאניות - חסידיות מצויות עמוק בתשתית האמונה והמסקנות של הכותבים. ואם כל הסיבות לקריאת הספר לא מענינות או מהוות מניע לקריאתו, יש לי סיבה נוספת חשובה - זה ספר מעניין, לעזאזל.

הפוסט הזה מוקדש לידידי רמיש, שגם הפנה את תשומת לבי לכתבה/מאמר ב- YNET.

ב- YNET התפרסמה כתבה המתארת דירוג של ספרים שנמצאים במחסני ההוצאה לאור עם עובד.

הדירוג נעשה על פי רצונם של קוראי ווינט להוציא את הספרים מחדש לאור.

בראש הרשימה נמצא ספרו של אוסק ווילד דוריאן גריי, ואילו האחרון הוא  חזירי הים  של לודביק וואצ'ולק, שמעולם לא שמעתי עליו.

עשרים הספרים המובילים:

1. אוסקר ויילד / תמונת דוריאן גריי

2. או. הנרי / אחרי עשרים שנה

3. דוריס לסינג / מחברת הזהב

4. אמיל אז'אר / חרדתו של המלך סלומון

5. פ. סקוט פיצג'רלד / ענוג הוא הלילה

6. יצחק גורמזאנו גורן / קיץ אלכסנדרוני

7. רוברט גרייבס / גיזת הזהב

8. אביגדור דגן / בינת השכוי

9. צ'ארלס דיקנס / ימים קשים

10. פ.מ. דוסטויבסקי / הכפיל

 קשה למצוא קו מקשר כלשהו  בהרכב של עשרת הראשונים. מה הקשר בין תמונתו של דוריאן למשל לבין הכפיל של דוסטוייבסקי או בין ענוג הוא הלילה לקיץ אלכסנדרוני.

מגוון הטעמים שמציגה רשימה זו והרכבה לדעתי ירכיבו את קופסת האוסף הבא של עם עובד, שתימכר היטב, אולי, אבל מעט מאוד יפתחו אותה ויקראו את שבפנים.

מחפשי תובנות אירוניות [אני אחד מהם] יראו אולי בבחירה בספרו של אוסקר וויילד שתי תובנות: הראשונה, שהיותו הומוסקסואל  בראשית המאה העשרים ואחת היא סוג של מקדם מכירות [אולי] והשניה שהרצון המטורף להיות צעיר לנצח הוא נושא משמעותי במיתוס של המאה העשרים ואחת.

עדכון

בינתיים הזדרזו בוויינט לפרסם רשימה נוספת המשוררים הישראליים שאתם הכי אוהבים

הפתעות רבות אין ברשימת המלאי הזו. היא צפויה, במיוחד בעשרת המקומות הראשונים. השמחים לאיד יראו שהיא מעמידה כל מיני נפוחי חשיבות עצמם במקום המתאים להם, רבים אחרים כלל לא מופיעים ברשימה, אבל המביך, לכאורה מכל, שמעשרת השמות שבמקום הראשון רק שניים עודם בחיים, ושירתם זה מזמן הפכה קאנונית ובעלת איכויות של  שירת עבר, או למצער, רביקוביץ וזך אמרו כבר את כל מה שהיה להם לומר, לכן, יתכן, והם נתפסים כמי שאינם עוד בינינו מבחינת היצירה שלהם.

ההסבר הלא רציני של פישלוב מביך בשטחיותו. זו המסקנה מהמאמר שלו, כפי שמובאת ב-וויינט קול המון כקול שדי [האם גם אתם מרגישים שיש אינפלציה בשימוש בפסוק הזה? או בצורתו הלטינית: ווקס פופולי?]:

 "ועוד מחשבה בעקבות זכייתו (ובשלב זה יוסיף ודאי המנחה - ובגדול) של אלתרמן במקום הראשון. אולי לא במקרה זכה מי שהשכיל ליצור בערוצים שיריים מגוונים ושירתו פעלה, וממשיכה לפעול, ברמות תודעה שונות: שירי העת והעיתון הקליטים, לצד שירה סימבוליסטית מורכבת, אישית וגם ארכיטיפית. ניתן ללמוד כי כאשר כישרון שירי מופלא יוצק עולם רוחני עמוק ומסוכסך לתבניות של מלים מתנגנות, נמוגים ניגודים מקובלים בין הפופולרי והקנוני, בין האהוב והמוערך."

אבל כפי שטענתי בשם הרשימה שלי, רשימות אלה טפשיות ביותר.

פורסם לראשונה בפורום פוסטמודרניזם בתפוז, אוגוסט 2003

שיר הפרחה
-

אין לי ראש למילים ארוכות ואתה מין מלה ארוכה שכזאת.
צ´או ידידי וד"ש לחייך, בתקוה שתבין את הפרחה.
השמש של פרג´ קורעת את הים, ואני מפליגה בתוך הכפכפים.
לאן שיקחו האורות אני שם, עם הלקה הליפסטיק ושאר דאווין.

כי בא לרקוד, ובא לי שטויות
בא לצחוק ולא בא לי עליך
בא לי בימים ובא לי בלילות
בא לי לצעוק "אני פרחה".

פנים שלא עושות חשבון, וג´ינס בסטייל שכתוב בעיתון.
סלסול נצחי בשיערות, ופוסטרים במקום קירות.
רוצה לאהוב כמו בסרטים, חתיך שיבוא באנגלית וצבעים.
come on baby  המטוס מחכה, ועוד חלום שלי ממריא לו ובוכה.

עד שיהיה לי זמן להיות גדולה, כבר תגמר המסיבה.
כי בסוף כל פרחה מסתתר שיכון קטן בעל לדוגמה ואלף כיווני עשן.

כי בא לרקוד, ובא לי שטויות
בא לצחוק ולא בא לי עליך
בא לי בימים ובא לי בלילות
בא לי לצעוק "אני פרחה".

אלה מילות השיר ששרה עופרה חזה, ז"ל (אללה ירחמה), שהזניקו אותה לתודעה הציבורית הישראלית, ונתנו הכשר למילה שנילחשה בשקט ובהסתר שנים ארוכות, מילה שתיארה נערה ממוצא מזרחי, עם השכלה ממוצעת ביותר, שעתידה טמון בנעוריה בלבד, והמשך חייה הוא גידול כמה ילדים, השמנה, התכערות וכו'

השיר עצמו מתייחס רק להבטים החיצוניים, האימאז'יים, הויזואליים של הדמות הזו. יש איזו התייחסות בהתחלה ל"מלים ארוכות", כמו צירוף זה הוא קוד ל"השכלה"; "אשכנזיות"; חוסר יצרים,חוסר חלומות. עם הזמן המילה "פרחה" התנתקה מההקשר המזרחי שלה, והיא מייצגת סוג מסויים של בחורות, כפי שהן מופיעות בשיר, אך לא רק. ה"פרחה" היא בחורה ריקנית, חסרת תודעה פוליטית-חברתית-מגדרית. בחורה העסוקה מרבית זמנה ב"טיפוח חיצוניותה", צפייה בטלנובלות, קריאת עיתוני נשים וכו'

לא הייתי מעלה שיר זה לכאן אילולא צפיתי לאחרונה בפרקים האחרונים של הטלנובלה הישראלית "משחק החיים". בטלנובלה הזו העלילה פשטנית, כצפוי, והיא מעין אנלוגיה למחזה רומיאו ויוליה (אני מקווה שלשייקספיר יש מספיק חוש הומור כדי לצחוק מהאנלוגיה הזו), שבמקרה או לא במקרה, הוא המחזה שמעלה תיאטרון "הכוכב"*. שם הבימאית הוא: ליה (יוליה, יוליה), שם השחקן הראשי הוא ירון (רומיאו, רומיאו), שניהם מתאבדים לקראת סיום העלילה, כי הם חושבים שהם אחים (זה טוויסט מעניין על רומיאו ויוליה)** כל זה  מעניין, אבל יותר מעניין לבדוק את ייצוג האישה בטלהנובלה הזו.

יש בטלהנובלה שלושה דורות של נשים: סוניה (הסבתא); נירה ומיכל/מישל (אמהות); ליה, ריקי, שירן, רותם, ענבר, יעל, בתיה.

הסבתא - סוניה - האימא של מיכל/ מישל, סבתא של ירון. יודעת את כל הסודות, אבל לא מספרת לנכד שלה, ומתה בטרם תצליח לספר לו. בטרם מותה,היא מאמצת את אפי, בחור מפגר הבורח ממוסד. האם "הטובה" מיכל/מישל שחורי- אישה שלפני 25 שנים התאהבה בשאול ברגר שהיה אז בימאי צעיר ומצליח, הרתה לו, ובגלל תחבולה של נירה, עזבה את הארץ נושאת ברחמה את ירון(רומיאו). צבע שיערה של מיכל/מישל = שחור, היא מעט שמנמונת, כלומר, לא אלילת מין, או משדרת מיניות, אלא אימהות, כמו סוניה, הזקנה המרושלת, שהיא אמה!

האם "הרעה" נירה ברגר - אשתו של שאול ברגר, אמא של ליה (יוליה, יוליה) ושל ריקי (שאיננה בתו של שאול, וזה ידוע). נירה היא הדמות המפלצתית. שהרי, גם ליה איננה בתו של שאול, אבל היא הונתה אותו לחשוב שהיא כן. מה שמעניין אותה בחיים זה כוח ושאול, וכאשר שאול נוטש אותה, בשל חטאי עבר, היא מתנקמת בו בצורה קטנונית ושפלה ביותר. כמובן, שבגלל שהיא שיקרה ליה מנסה להתאבד. נירה היא בלונדה חטובה ושמורה היטב, ללא טיפת גרם שומן מיותר על גופה, מתחרה היטב בצעירות ממנה. שתי האמהות  מאוהבות בגבר אחד - שאול,ולכאורה, כל אחת מהן היא אם של צאצא אחר. שאיפת חייהן היא לחיות עם שאול (אגב, גבר נחנחי ביותר, נוטה לבכות עם זקן פסאודו-שייקספירי. טוב הוא אמן, והם כידוע רגישים, בוכים, הרגש פועל אצלם).

יש קבוצה מרשימה של בנות צעירות ויפות בסדרה: שתי האחיות. אחת שחורה באופן בולט - ריקי, המעוצבת באופן בוטה כפרחה אמיתית. ליה, הרזה והרגישה, הבמאית, בתו האהובה של האב, תקוות התיאטרון (אגב, חסרת ציצים לגמרי, שדופה ורזה באופן מעורר קבס במיוחד. הצבעים שלה בהירים, היא שקטה ובכיינית במיוחד) שירן - מלצרית בבית קפה, בלונדינית, רזה ושדופה במיוחד, נטולת ציצים. שירן בטוויסט אנלוגי מרתק, מתאהבת בבחורה שבעלה לחמש דקות מאוהב בה. יעל - שחקנית, בלונדה, מלאה, דשנה, שפתיים עבות וחושניות, ובהתאם תעשה הכל על מנת לקבל תפקיד. רותם - שחרחורת, לא רזה לא שמנה. מלצרית שרוצה להיות שחקנית, בתחילת הטלנובלה היא מופיע כבחור כדי להתקרב לאהבת חייה, זיו, הבחור, ויש כמעט נשיקה, אבל חס וחלילה. נשיקות בין נשים הולך נשיקות בין גברים, גם אם אחד הוא אישה - אסור. ענבר - המסג'יסטית, החברה הטובה של ליה, האומללה שהתאהבה ב"שטן", ששמו אודי, הרתה לו, עשתה הפלה, איבדה את יכולתה ללדת וגם את אודי הרשע. סליחה שאני סוטה כאן מהדיון "המלומד", אבל אפשר להסביר לי איך באלף השלישי, גם במדינת ישראל, במיוחד במדינת ישראל, הפרנואידית בשל בעיות דמוגרפיות לא מצליחה בחורה לתבוע למשפט גבר שהוליך אותה שולל, כפה עליה הפלה וגם גרם לאיבוד פוריותה? מהו החטא של ענבר, חוץ מהיותה סוג של פרחה מטומטמת? החטא של ענבר הוא הריון מחוץ לנישואין, תמימות חסרת הגיון בשדה הקרב בין המינים, קוצר ראות וחוסר הבנה עם "איזה נחש היא נפלה", ובמיוחד הכניעה שלה ל"הפלה". ברגע שהסכימה להפלה, נגזר גורלה לא ללדת יותר. הנה תראו. ליה וירון מזדיינים, היא נכנסת להיריון ופתאום מגלה שירון הוא אחיה. ענבר, הנשמה הטובה, לוקחת אותה לעבור הפלה בעזרת כדור מיוחד, שמונע צורך בהתערבות כירורגית, כי ההריון של ליה נבע מאהבה, מרצון לחיות עם ירון, ולכן היא זכאית להזדמנות ב' בחייה, כלומר מבחינת אמהות, ואם לא די בכך, היא גם מסרבת להפיל, ובאקט של ייאוש מנסה להתאבד. אחח, בנות יקרות, אם לא הבנתן את התפקיד האמיתי שלכן, תקראו את הבית האחרון של שיר "הפרחה".

בתיה - פסיכולוגית, האנלוגיה השחורה לנירה הבלונדינית. אישה מרושעת, שמתברר שבכלל איננה פסיכולוגית, אלא מטורפת המחלקת אמפיטמינים ומסכנת את כולם. 

סיכום ביניים:

 סבתא מוזנחת, שממלאת תפקיד של "אמא אדמה" בשארית כוחותיה, והולכת לעולמה ומשאירה את הסודות קבורים בליבה. אשכנזיה, כמובן. שמה "סוניה". מהי מטרתה בחיים: שבתה , מיכל/מישל תתחתן, שירון נכדה יתחתן ויהיה רק מאושר. שתי האמהות, אלו שגורל ילדיהן נתון בידיהן, והן שולטות בגורל הזה מתוך יצרים, תאוות נקם, חשבונות עבר לא פתורים ובלתי פתירים. גם הן רוצות את "האושר" של צאצאיהן, אבל לא במחיר ויתור על "בא לי בימים בא לי בלילות", או על טיפוח החן, או על המרדף אחרי "גבר החלומות" פאנטום העבר. הצאצאיות: נשים צעירות בראשית דרכן מחפשות אהבה וחתונה. היחידה החורגת מהקשר זה היא "יעל" השחקנית, ועל כן העונש הנורא שהיא זוכה בו: הטרדה מינית, היעדר אהבה אמיתית ומימוש הייעוד שלה. אך, כשמסתכלים על שלושה דורות אלה של נשים, ומנסים לבדוק האם העיצוב שלהן מבטא איזו ראייה מעמיקה - התוצאה היא אפס מוחלט.

מה הן מייצגות הנשים האלה? איזה שאלות עמוקות הן מעלות?

למשל ריקי. ריקי היא האחות הדחויה. היא מקנאה בליה, ועל כן, לאחר שבעלה נעלם, היא "מתלבשת" על הבעל של ליה, שהוא גם שחקן (ושימו לב לעומק הסימבולי: ליה-קובי = לאה ויעקב, לפחות התסריטאי למד את "בדמי ימיה" של עגנון), כמובן שבקשר ריקי-קובי יש רמז אינססטואלי :רבקה-יעקב, איזה עומק. [בהנחה שהתסריטאי בכלל ראה את מה שאני קורא במשחק השמות]. כל שאר הפרקים הם מאבק של הזוג, צעקני ואלים לייצר את הזוגיות שלו, כאשר ריקי לבושה תמיד במחלצות פאר, ועולה השאלה מהיכן הכסף? מחנות השוקולדים שלה? במצב הכלכלי דהיום? כלום לא קורה בעולם (כאן אני מרחיב טענה של רוגל אלפר או שגיא גרין, אינני זוכר), כלום לא קורה בישראל, כלום לא קורה בכבישים, אפילו בתיאטרון הכל רגוע. המצב הכלכלי, זה לא אצל הדמויות האלה, לא בחיים שלהם, מה פתאום?! הנשים לא מייצרות כלום. הן לא דמויות המחוללות שינויים. חייהן סביב גברים או אהבה או יצרים "גדולים" מהחיים. הנשים האלה מגיעות משום מקום והולכות לשום מקום. העבר שלהן קיים רק לצורך הסבר תפנית כלשהי בעלילה, ודבר מעבר לזה. אין להן הווה אמיתי ואין להן עתיד אפשרי. הנשים האלה מגיעות משום מקום והולכות לשום מקום. העבר שלהן קיים רק לצורך הסבר תפנית כלשהי בעלילה, ודבר מעבר לזה. אין להן הווה אמיתי ואין להן עתיד אפשרי.

שיר "הפרחה" של עופרה חזה היה שיר מחאה רציני. הוא הציג בבוטות את מרכיבי הדעה הקדומה, הפך אותן לביטויי גאווה (שיטה מקובלת בהתמודדות עם כינויי גנאי גזעניים או אחרים), ורק בסוף ביטא את טענת העומק המרכזית של השיר: כאב, עלבון, רצון לחיים עמוקים ומשמעותיים יותר. יתכן, ולקרוא לעיצוב הדמויות בטלנובלה הזו "פרחיזציה" של דמות האישה וייצוגה הוא עלבון לכל הפרחות, יתכן, אבל (רולאן בארת', תבורך תמיד)ניתוח יותר מעמיק מהניתוח השטחי וה"פרחי" שאני כתבתי כאן, יגלה שהדמויות עוצבו עפ"י תפיסות "מיתיות" ברורות של דמויות נשים מוקצנות בחברה הישראלית, וכל הדמויות האלה מבטאות מספר מסרים מצומצם, נחות, אנטי פמניסטי מובהק. חבל

מנהלי אתר בית ספר

רוף חלי ובנדק-חביב אריק

תפיסת מהות האתר הביתספרי ברשת אורט מוצגת בכל השתלמות "כליקיט"[1] כך: לאתר שלושה תפקידים-מהויות מרכזיים, שהם:

·       שיווק

·       חברה [החינוך הבלתי פורמאלי]

·       אקדמיה

שיווק

אתר בית הספר הוא חלון הראווה של בית הספר. בתרבות חינוכית, שבה יש לתלמיד הממוצע אפשרויות בחירה שונות של בתי ספר תיכוניים ו/או חטיבות ביניים, היות אתר לכשעצמו היא רכיב בשקלול הנתונים בעד/נגד בחירת בבית ספר מסוים. מראה האתר, תכניו, הארכיטקטורה שלו, היכולת לנוע בין מרכיביו השונים הוא שיקול נוסף, ועל כן בתהליך עיצוב האתר יש לקחת בחשבון רכיבים אלה.

חברה [ החינוך הבלתי פורמלי]

לקוחות[2] האתר הם שלושה: התלמיד, המורה, הורי התלמיד. התפיסה האידיאולוגית המוצגת גם בהרצאות עכשוויות וגם בימיו של דר' גיל עמית היא, שהאתר חייב לספק מענה לצרכים חברתיים של התלמידים, המורים ואם אפשר גם להורים. [זה היה אחד מנושאי ההשתלמות הווירטוואלית ]. אחת התשובות המרכזיות לצורך/למטרה/לתפקיד הזה הוא פורום תלמידים פתוח, כללי בו הם נותנים ביטוי לענינים שאינם קשורים לבית הספר ויותר לחיים החוץ ביתספריים שלהם.

 לימודים

תפקיד עקרוני ומהותי של אתר בית ספר הוא התפקיד של הוראה מתוקשבת באמצעות אתר בית הספר. כל מורה בהשתלמות כליקיט לומד בעיקר לבנות מערכי שיעור מתוקשבים, ועיקר הענין של מדריך ההשתלמות ינוע סביב רכיב זה בהכשרת המורה.

תפקידי מנהל אתר בית הספר מתמקדים , לכאורה, בשלוש המהויות של אתר בית הספר כפי שהוצגו בפתיח העבודה: שיווקי- חברתי –לימודי. משלוש מהויות אלה נגזרים התפקידים/המטלות הבאים:

·       מציאת עמיתים/שותפים להפעלת האתר [תלמידים, הורים, עובדי ביה"ס ]

·       גיוס מורים והכשרתם לפיתוח לימודי של האתר

·       גיוס תלמידים לניהול רכיבים באתר [גלריה, פורום, יומן אירועים]

·       הפיכת מנהל/ת ביה"ס לשותף אמיתי בניהול האתר

·       עדכון והתעדכנות בחידושים טכנולוגיים ביחס לאתר

·       פתרון בעיות שוטפות בניהול האתר

·       פיקוח פדגוגי-חינוכי על "פינות התלמידים"

·       פיקוח שוטף על כל האתר, על כל המתרחש בו 1  הכרת כל רכיב חדש שהוכנס לאתר 2  הרחבת תיקיות/ צמצום תיקיות 3  פתרון קשיי צוותים 4  זיהוי תחומי ידע שאינם מפותחים דים 5  שיווק פנימי של האתר למורים-לתלמידים 6  חלוקת הרשאות לבעלי תפקידים / לתלמידים 7  עידוד הנהלת בית הספר לשתף הורים באתר

·       תקשורת בלתי פוסקת עם הגורמים ברשת אורט

·       יצירת משובים לאתר

·       קבלת משובים על האתר ויישומם בפועל

·       חידוש ועדכון פני האתר

אלה רק חלק מתפקידי מנהל אתר בית הספר. יש לזכור ולדעת שמנהל אתר בית ספר הוא ברוב המקרים מורה מבית הספר, שאוריינות המחשב שלו גבוהה מאוד, שיש לו עין עיצובית ויכולת שיווקית. ברוב המקרים מנהל אתר בית הספר "מתנדב/מנודב" לתפקיד זה.

לדעתנו, הקושי המרכזי של מנהל האתר הוא היותו "מתנדב" ולכן מיקומו במידרוג הבית ספרי לא ברור עד תום, ויכולתו להניע תהליכים באופן עצמאי תלויה במידה רבה ברצון הטוב של הנהלת בית הספר. אין זו תלונה רק לצורך "הטבת תנאים" של מנהל האתר,  אלא ובעיקר הצבעה על כך, שכמות הזמן שמנהל האתר צריך להשקיע בהפעלת אתר טוב ומוצלח היא רבה, והתגמול אפסי, אם בכלל קיים תגמול,  מצב דברים זה לא מעודד מורים אחרים להשקיע מעבר לנדרש, ולכן באתרים בית ספריים רבים יהיו צוותים, או מקצועות לימוד מפותחים מאוד ואחרים שיש בהם רק שם תיקיה ותו לא.

הקושי השני בחשיבותו הוא הדיאלוג עם תלמידי בית הספר. מהו מעמדו של מנהל האתר ביחס לתלמידים? החינוך הבלתי פורמאלי של בית הספר מנוהל על ידי רכז/ת החינוך החברתי. האם פורום כללי הוא חלק מהחינוך הבלתי פורמאלי?  שאלה זו עולה בחדות כאשר יש ניצול לרעה של הפורום. מי האחראי? תפקידו של מי לעקוב אחרי הפורום הכללי? האם מנהל האתר הוא כפיף של רכז/ת חינוך חברתי? אלה אומנם שאלות של סמכות, אבל במהותן אלה סוגיות המגדירות את מערכות היחסים של מנהל האתר על תלמידי בית-הספר, מועצת תלמידים או תלמידים "נאמני מחשב" במסגרת המחויבות האישית שלהם. מנהל האתר נתפס כ"בעל המקצוע" פעמים רבות, אך כפי שציינו לעיל, מנהל אתר הוא מורה ועל כן ההיבט הטכנולוגי בפני עצמו משני לצפייה ממנו כמורה. אנחנו חושבים שסוגיית הגבולות היא המרכזית בדיאלוג הזה. הקושי של מנהל האתר היא קביעת הגבולות, הנחלתם ועמידה על קיומם. [האם זה תפקידו? תפקיד רכז/ת חינוך חברתי? ]

בעיה נוספת קשורה לעבודת צוותים בתוך האתר. אין זה סוד שישנם צוותים המשתמשים באתר בצורה מושכלת ומפיקים ממנו את המיטב, וישנם צוותים אשר רק חבר אחד בהם עובד "עבור כולם". האם ענין זה קשור למנהל האתר?  מחד גיסא בוודאי שלא. מנהל האתר אמור להיות אמון על תחזוקת האתר, ותו לא. מאידך גיסא, על פי רשימת התפקידים שהצבענו עליהם בפרק הקודם זוהי לב העשייה של מנהל האתר. שוב, הקושי הוא המתח בין שתי הגדרות שונות של התפקיד.

אופי הקושי נובע בין היתר מהחובה של מנהל האתר לפעול בתוך הצוות המסוים, בין אם זה בהדרכה ובין אם זה בעידוד מורים ליצור שיעורים מתוקשבים.

מרכיב נוסף בעבודה מול צוות היא היערכות מערכת בית הספר לקראת מעבר לשימוש מוגבר בחדרי מחשבים. האם זה תפקידו של מנהל האתר להפעיל את אחראי/ת מערכת להקצות שעות מעבדת מחשבים למורים בצוות? איך בדיוק מאורגנות הסמכויות ה"קטנות" האלה במארג העבודה של מנהל האתר?

קושי נוסף הוא וועד ההורים והורי בית הספר / עיתונות מקומית. מי עומד מול הורי בית הספר כאשר יש שימוש פוגעני באתר כנגד תלמידים מסוימים? [באותה נשימה אפשר גם להזכיר שימוש פוגעני באתר כנגד מורים, חברי מועצת העיר ו/או עבירה על חוקי המדינה].

בענין וועדי הורים, עולה בעיה נוספת והיא פרטיות המידע. מהי מידת הזכות של ההורים לפרטיות מוחלטת על המידע שהם אוספים בתיקייה שלהם בבית הספר? האם היכולת של מנהל האתר להיכנס לכל תיקיה, כרצונו, מחייבת ממנו או ממנהל בית-הספר התחייבות רשמית לא "להציץ" בתיקיה שלהם?

נסיוני כמנהל אתר מעלה, שגם העיתונות המקומית  רואה במנהל האתר כתובת לשאלות שיש לה. כלומר מנהל האתר הופך למעין דובר של בית הספר. אם מנהל האתר הוא הדובר, מי קובע מה יאמר? מהן גבולות ה"דוברות" שלו? כמו-כן מנהל אתר הוא כתובת לתלונות אינסופיות על החלטתו למחוק הודעות או על כך ש"לא מחק" הודעות, ואין נוהל ברור לענין זה.

 סיכום

ניתוח  תפקידי אתר בית הספר, תפקידי מנהל האתר והקשיים העומדים בפני מנהל האתר מעלה כמה מסקנות חשובות.

הראשונה שישנה דחיפות רבה מאוד לעגן את עבודת מנהל האתר בתוך מדרג בית-הספר ולתת לו שכר על עבודתו/ה. מסקנה זו מעלה כמובן את החובה להכשיר מנהלי אתרים כך שמשמעות התפקיד והאחריות הקשורה אליו תקבל משנה תוקף. שהרי מנהל האתר הוא בעצם מנהל חלון הראווה של בית הספר. הוא העזרה הראשונה כאשר נוצרות בעיות בתוך האתר או מחוץ לבית הספר, הוא מי שחייב לעמוד ולהקפיד על נוהלי פרסום באתר, לשמור על חוקי מדינה. לדעתנו, מרכיבים אלה בתפקיד מנהל אתר לא מקבלים את הדגש הראוי להם.

מסקנה נוספת היא שמנהל אתר מצוי באופן קבוע בסוג של מתח/דילמה בין האופי הפתוח והאנרכיסטי-משהו של האינטרנט לבין הכללים והחוקים המפעילים את בית הספר, שמטבעם אינם אנרכיסטיים. דילמה זו יכולה להוות תמריץ לפעולה, ליצירה ולצמיחה אך באותה מידה היא יכולה להיות אבן נגף בתהליך פיתוח האתר והרחבתו.

מרכיב  נוסף העולה ממאמר זה היא הצורך להכשיר מנהל אתר בהדרכת צוות ו/או בהכנתו לקראת עבודה עם צוותים כגורם חוץ.

מסקנה נוספת, ואולי שולית, אך לא פחות חשובה היא החובה להכשיר מנהל אתר כמעצב אתרים / בונה אתרים. אומנם תוכנת כליקיט3 מספקת פתרונות עיצוביים רבים, אך האינטגרציה של סגנונות עיצוב שונים מחייבת הכשרה של מנהל האתר.