שאלות של תרבות

ועכשיו הצד שלו [שלו ] שזוכה לפרסום בכל מקום אפשרי.

טוב שישנם חברים בתקשורת, בהחלט.

מחזוריות הזמן לא פוסקת, אף פעם.

בעולם הפרימטיבי המחובר לטבע במהותו - המחזוריות היא עונות השנה, אירועים משמעותיים שייזכרו אחר כך שציוני דרך בתולדות הזמן ובתולדותיו של אדם או הקבוצה אליה הוא שייך.

אנחנו מסתפקים בסדרת חודשים, המונים את זמן הקפת השמש של כדור הארץ, ונעזרים בהם לציין התקדמות הזמן ולא לציןן את המחזוריות. במחזוריות אין קו התפתחות לכיוון מסויים, בין אם זה התקדמות או נסיגה.

מחזוריות מאפשרת תנועה כמעט לכל כיוון

העבר נוכח בהווה ומובטח בעתיד

אף לא ידעתי מה עדיף

לחיות בתרבות בעלת אופי ליניארי שתופסת את ערך האדם על פי התקדמותו, שאיפותיו להתקדמות, מידת חפיפת מטרותיו למציאות, או זמן נשי יותר, מכיל יותר, בעל צורת תיאור מעגלית ולא זקופה קדימה כאיבר מין זכרי.

האמת, אלמלא היה כאן ענין של כסף הייתי משתין מרוב צחוק, באמת.

הימין גס הרוח, בדמותה של הרגב שאין לה אף מגבלה על הפה שלה

מבקרת את גסות רוחו של עודד קוטלר. הבעיה עם גרבוז וקוטלר, שאולי

הם מומחים ברטוריקה אקדמית, נו כזו ממאמרים, ספרים או מריבות

עם אנשים דומים להם, ואין להם שמץ של מושג איך רבים ברחוב. ברחוב

אם אתה דתי וגנבת, החטא שלך הרבה יותר נורא משל סתם גנב חילוני,

ברחוב אם אתה עודד קוטלר, יפה הנפש והרוח, גסות הרוח שלך הרבה

יותר נוראה משל מירי רגב, וכלכך למה? כמו שמדתי מצפים להיות מוסרי

יותר בגלל שהוא מפחד מבובת הוודו ששולטת על חייו, כך מצפים מאיש רוח

אמן להיות יפה לשון מאחת כמו מירי רגב. אתם מבינים?

התגובה של מירי רגב, לאור ההיסטוריה הדיבורית שלה כבר כמה שנים אומרת

כך: אני מירי רגב מורשית לקרוא "סרטן" לאנשים שאני לא סובלת, אני מירי רגב מותר 

לי כמו לואיי ה- 14 כמעט לומר - המדינה זה אני, אבל איפה הוא ואיפה היא?

אז הסכיתו למדו אנשי שמאל יקרים וטפשים -

בדו קרב החרבות על הרחוב אתם כשלון מוחץ, עלובי נפש ובדיוק כמו הרצוג האדיוט התורן.

הכי חדש שנפתלי עוד לא עושה ממש מהפיכות.

הוא התאהב במשרד לפתע פתאום, המנכ"לית הפכה למגן האישי שלו מפני יריות [ נהלי הבגרויות העיוועים, ציפוף כיתות ] הקהל וצליפות בעניינים אירגוניים, מה שאולי מרמז שהשר יעסוק בענייני הרוח בכלל והציונות והלאומיות* הישראלית [או היהודית, מה 'תם אומרים?], למשל הסרת קבוצת תיאטרון מסל התרבות, כשר אבל מסריח לאללה.

עבור מערכת החינוך ישנה רגיעה גדולה בכך שהשר, הרגולטור החדש, לא יורה צרורות ומרקיד אותה כמו דב עם נזם באף, א-לה-פירון. ברור גם שהוא לא ממש מעוניין בשלב הזה להכניס את שמו לתקשורת בצורה מוגזמת בענייני חיוך.

הוא מאוד אוהב את השטיק  של פירון להעלאת אחוזי ההצלחה באמצעות "למידה משמעותית", עאלק. יחשבו כל התמימים על תלמידי 45 ומעלה שבזכות ה- 30 אחוז יזכו לציון חיובי במקצועות בגרות שונים, אההה.. נכון?

והאוניברסיטאות, ימשיכו במיון שלהם, והרוב ירוץ לאיזו מכללה סוג ב' או נמוכה יותר, וכולם בעלי תואר BA, אלא שמהר מאוד כמו בארצות רבות בולם [ בעיקר ארה"ב אך לא רק] ימוינו התארים האקדמיים על פי מי שנתן אותם, בהחלט.

קיץ נעים