שאלות של תרבות

תמיד ישנו המקום בו חייב כל אדם חושב והומניסט וכנראה גם דמוקרט, ואולי מאלה שמאמינים שאמנה חברתית בין בני אדם היא הבסיס לקיום חברה אנושית השואפת להיות שוויונית עד כמה שניתן, לעצור ולצעוק "הצילו!"

אני איש חינוך כבר שנים ארוכות. אני עובד שנים עם החלקים החלשים של החברה הישראלית, אני רואה בעיניי את השפעות השינויים הכלכליים על רווחת התלמידים, על יכולתם ללמוד ועל המאמצים האדירים שחלקם משקיע כדי לשנות את תנאי הפתיחה החברתיים שלו.

אני גם עד, כאיש שמאל, לגזענות של חלק מתלמידיי, לפחד ולחרדה שלהם מ"ערבים", מחוסר יכולתם ו/או רצונם להבין את "האחר". חובתי כאיש חינוך לנסות להשפיע, למתן את הרגשות הקשים, לזמן מפגשים [בלתי אפשרי], כדי שההתיחסות תהיה רציונלית, כדי שיובן שהערבים אזרחי מדינת ישראל הם אזרחים שווי זכויות ושווי חובות כמו כל אחד אחר.

אבל כל ניסיון כזה יורד לטמיון, כאשר שר בממשלה טוען טענה על גבול הגזענות, מבוססת על אירועי הזמן האחרון:

עזרא: לדאוג שערבים לא יקבלו כל כספי שיקום הצפוןמאת יולי חרומצ'נקוהשר לאיכות הסביבה התייחס בישיבת הממשלה לתוכנית השיקום של מערכת החינוך, והסביר כי ביישובים הערביים "התנהגו כרגיל בזמן המלחמה"

הכתבה הזו שפורסמה בעיתון 'הארץ' שבהמשכה טוען השר, שהוא בעד שוויון, אבל:

"אני בעד שוויון, אבל בסוף הם יקבלו את הכל. צריך לבדוק כמה הם מלמדים את אהבת ישראל בבתי הספר שלהם, ואני רוצה לראות אותם קודם הולכים לשירות לאומי. אני מחפש ערבים שיבואו לעשות שירות לאומי בפינוי זבל, ואפילו בזה הם לא באים לעבוד. לא ייתכן שרוב הכסף ילך אליהם. צריך לעשות דיפרנציאציה ולדאוג שהיישובים הערבים לא יקבלו את רוב הכסף".

מדוע הטענה הזו היא על גבול הגזענות, כי יהודים שפועלים בדיוק באותה דרך כמו "הערבים" לא מגונים על ידי השר, מה גם שלשר נוח, כנראה, באוכלסייה מדרגה ב', וכמו יהודים רבים במדינה הוא רואה בערבים אזרחים סוג ב' כנראה, ושיש מקום להקפיד להשאירם סוג ב'. הפחד הנורא מ"האחר", הניסיון להשאיר את ה"אחר" מודר ממעגלי ההשפעה, הסירוב לשלב אותו במעגלי החיים, באליטה, בקבוצות הפעילות והחזקות.

הרבה דיברו בחברה שלנו, מאז 1968 על השפעת הכיבוש, על היותו משחית, אלים ומעוות את פניה הדמוקרטיים של המדינה. דברי השר עזרא אינם קשורים לכיבוש. הם קשורים לבסיס הנרטיבי של מדינת ישראל, למיתוס המלחמה האינסופית ולחוסר ניסיון כן ואמיתי להגיע לאיזו הידברות בסיסית, שאיננה פורמלית. שיקום הצפון מחייב גם שיקום כפרי הערבים וישוביהם. אי אפשי לעישות איפָה ואיפָה, ושום טענה מגוחכת על "התנהגו כרגיל" אינה יכולה לעודד גישה כזו.

כאן אני צועק "הצילו!" 

המילה הזו רפלקציה מזכירה מורים, פרופסורים לחינוך, פסיכולוגים ואפילו את ז"פ סארטר.

לפעמים יש תאריך נבחר או מקרי בו אדם נעצר לרגע ובודק את פעולותיו, מנסה להבין מה מניע אותו, מה הניע אותו ולאן הוא הולך, נע.

חמש שנים לישרא-בלוג זה מסוג התאריכים האלה, גם אם אני כותב את הבלוג הזה קרוב לשלוש שנים.

הבלוג הזה הורתו ביהירות והמשכו בידיעה שיש מקום לפרסם כמעט כל רשימה, גם אם אינה עומדת בדרישות ז'אנר הכתיבה האקדמי.

לפתע קלטתי שישנם המוכנים להקשיב ל-מה שיש לי לומר, גם אם אני כותב ארוך, מסורבל.

פתאום גם גיליתי את הספר הוירטואלי שלי ואת האכסניה לשמירת כל מאמריי.

עצמאות

חירות

"אני סופר וכך אני רואה את העולם, ובזה אני מעוניין, בצורה שבה סיפורים מנהלים אותנו. אנחנו מוצאים משמעות ומקום באמצעות סיפורים וחלק מהסיפורים מוליכים אותנו למקומות מסוכנים. לחלק נרחב ממה שקורה כרגע במזרח התיכון אחראים סיפורים שנכתבו לפני 5,000 שנה, שאנשים ממשיכים לספר לעצמם גם היום ושדוחפים אותם לנקיטת פעולות נואשות. אלה סיפורים שמסתיימים במוות ממשי מאוד. בסופו של חשבון סיפור הוא שהביא לכך שאדם מסוים עלה על מטוס והטיס אותו לתוך מרכז הסחר העולמי. תחושתי היא שסיפורים הם ההישג החשוב ומסוכן ביותר שיש לנו כיצורי אנוש, ובאותה עת, גם הנשגב והנאצל ביותר".

וזה בקיצור נמרץ המשמעות האמיתית של המושג נרטיב ושל המושג מיתוס.
 

1. רשימה שלי על ניל גיימן http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=33456&blogcode=456790
 
2. אתר הבית הרשמי של ניל גיימן  http://www.neilgaiman.com/journal/
 
3. סקירה של הספר ע"י שחר לנגבהיים http://www.sf-f.org.il/story_817

בשולי המאמר ישנן תגובות, הראשונה המצוטטת גם כאן היא של בוג'י.
 
4. ראיון של שמעון אדף עם ניל גיימן ב - YNET http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3280743,00.html