שאלות של תרבות

קראו לי שמרן, אחול מניוקי שמרן, אם כי אני בעד מעבר סופי לכתיבה באמצעות מקלדת, שימוש בהערות על טקסט קיים, ויתור על ניירות לגמרי, הצלת יערות הגשם, מחזור כל ספר באשר הוא, ללא התרגשויות מרובות.

אבל כשזה מגיע לתקשורת האישית שלי [ במשרה"ח מכנים אותה - טכנולוגיית תקשורת אישית - כן מכובס כמו כל השפה הפקידותית אתה אנו פועלים]

אני ממש לא מעוניין בכל הבוקי סריקי של טלפונים חכמים.

לי נוחה ההפרדה בין טלפון, מחשב, ספר, מחברת, 

אני אוהב עיתונים נייריים, ב'מת [שמרן, אמרתי] אם כי הגיע הזמן שניירותיהם יהיו ניירות ממוחזרים, אני רוצה טלפון על מנת להתקשר או לקבל שיחות, לא בכל זמן, אגב, ובוודאי לא בכל עת.

כך, 90% מהשיחות הלא מזוהות שמגיעות לנייד שלי, יצור פרימיטבי תוצר סמסונג בן 5 או 6 שנים, כלל לא נענות, ורק מי שישאיר הודעה יזכה לחזרה שלי. הנייד שלי כבוי חלק גדול מהזמן, הוא לא הולך אתי לאף מקום. יש לו שני מקומות - התיק שלי, ששם בשל בעיות שמיעה ידועות אני בכלל לא שומע את הצלצולים, השני בבית, ובלאו הכי אינני עונה לנייד החל משעה מסוימת.

בנייד שלי אני בעיקר אוהב להשתמש במסרונים

אבל

סולד ממסרונים שמורכבים משלוש עד ארבע הודעות. אלה מסרונים המאפיינים את משתמשי הטלפונים החכמים, הם מקלידים בהתרגשות על המקלדת כמו אין מחר. בפעם האחרונה שקיבלתי מסרון ארוך מאוד, בכלל לא הבנתי מי שלח לי אותו.

במלים אחרות, טלפון מטרתו תקשורת, ואני שולט בו לגמרי.

כל שאר התפקודים שלו, לא בשבילי, מיותרים לגמרי.

ביום שישי בשבוע שעבר, ישבנו תלמידיי ואני בגורן ושוחחנו על יום כיפור, מהו, מהם תפקידיו.

לא שאלנו מי צם וגם לא חשבנו שיש חשיבות לשאלה הזו, כמו שאין שחיבות לשאלה מה אדם אוכל.

עלו תשובות רבות מאוד

חלקן עסקו ב"צום" בלי להסביר מדוע, כי ככה זה

אחרות התעסקו בחיבור הלאומי - המגע עם הנפש היהודית שלי [ציטוט מדוייק של תלמיד]

אחרים העלנו את הענין הדתי - יום הדין, יום מפחיד

וישנם שהסבירו שזה "יום אופניים" והם לא מבינים כלל את ענין הצום.

היו שראו את הפן האישי, של חשבון הנפש, סליחה ל"עצמי" כמו סליחה ל"אחר"

ורבים אמרו : סליחות

אני חושב שהתשובות הללו משקפות בצורה די מלאה את אופק התשובות שרבים יתנו.

נכון שבני דורי ואף צעירים ממני יודעים גם יודעים לספר ולתאר ולהרחיב בענין יום כיפור, מצוות תקיעה בשופר והצום, דא עקא שבשנים האחרונות אני שומע יותר ויותר מצעירים בני 14 וקצת פחות שיום כיפור קשור בכלל למלחמת יום הכיפורים, וכששואלים אותם, למה השם הזה - מלחמת יום הכיפורים, אין להם תשובה.

תלמידיי לא נגררו לתשובה הזו, לשמחתי, מה שפתח בפנינו אפשרות לדון לעומק במושגי ה"סליחה" ; "חשבון נפש" "אישי-פרטי"; "ציבורי-לאומי"; "ציבורי-דתי".

העדר הקורבן ביום כיפור אלא האדם ונשמתו-נפשו הם "הקרבן"  הפכו את יום כיפור לאחד משיאי התרבות האנושית, שאפשר לנתקה מהדת ללא קושי רב.

הצום לדעתי הוא התעללות בלתי מוצדקת בגוף, טכניקה שאולי התאימה לעבר וכיום היא מתאימה כ"ספורט" בין ילדים.

אבל

יש הרואים בסבל הצום כלי לטיהור הנפש, אני לא.

אני רואה ביכולת של מערכת שלמה וסגורה ליצור  יום אחד קונקרטי שבו יש התרחקות מ"עשייה" לטובת "היות" עם עצמך, הישג נדיר, שכיום מנסים לחקות אותו במערכות רבות בשם איזו פסיכולוגיה קוגניטיבית מודרנית.

נו אז קצת בעקבות שירה של נעמי שמר וקצת בעקבות הנושא החם:

לו יהי וכלכלת הצרכנים תתפרק ותעלם מעל פני האדמה, ותהיה כלכלה אחרת המבוססת על עקרונות אחרים, למשל - היעדר עבודה, או עבודת רובוטים ברוב הזמן. ה"עובדים" היחידים יהיו אלה שעובדים עם בני אדם בעיקר - מטפלים, רופאים, מורים. אליהם יצטרפו חוקרים ומתנדבים שונים שמטרתם שיפור חיי האדם.

לו יהי והטירוף התיאולוגי המציף את תחילת המאה העשרים ואחת ייעלם כמו שבא [לא שיש סיכוי] ויישארו אותם שהדת עבורם היא דיסציפלינה להבנת משמעות החיים, הכרת האנושיות ואולי, מי יידע, הכרת דתות חוצניות.

לו יהי ונכדתי תיוולד ללא בעיות לתוך עולם שבו אין מלחמות, אין מאבקי קיום קשים כלכך.

לו יהיה

http://youtu.be/NS74-QBqMpU

כבר כתבו על זה ערימות של ספרים, מאמרים ומה לא?!

כמה דונמים של יער עד בברזיל גולחו לצורך פרסום הררי המלים על ראש השנה.

היתרון של ישרא הוא, אין נייר, אך ומאידך, חוות השרתים של ישרא, האם היא עומדת בתקני האקולוגיה ושמירתה המחמירים?

אבל, למה להתחיל שנה חדשה בגניחות וביללות ובהטלת האשמות

נתחיל אותה ב"טוב".

כמו למשל - איפה אהיה בארוחת ערב החג?

ככל הנראה אהיה בבית עם בת זוגי המקסימה זה שלושה עשורים

כנראה נבשל לנו את האוכל הכי טעים שאנחנו אוהבים [ לא כשר, קרוב לארוחה]

אחר כך נקרא, נגלוש או נצפה באחד הפרקים של "חוק וסדר" או CSI האהובים עלינו

בסוף נלך למיטה כזוג צעיר שנפגש בפעם הראשונה בחייו

כל ענין המשפחה בחגים היהודיים הוא ענין דתי לגמרי

אנשים ה"נאלצים" לאכול עם בני משפחתם

האלימות והדכאנות החברתית והצנזורה החברתית האלימה

זה חלק מתהליכי ההימנה של החברה שלנו, ותהליכי הפיכתה לחברה דתית, פונדמנטליסטית הפוגעת ביחידים בשם יהווה או אללה.

שנה טובה

הברכה המצורפת לא נוצרה על ידי, לקחתי אותה מהרשת - יש קישור לכתובת שלה!!!