שאלות של תרבות

ככה סתם קפץ שמו מהרשימה, אז יצאתי לבקרו-לחפשו.

לא מצאתי בגוגל מידע זמין ופתוח, אלא הכל דרך הספריה הלאומית, שעד עתה לא הבנתי איך מחפשים בה חומרים.

היתה הפניה ל"הצפירה" למאמר של יוסף פאטאי מבודאפשט ששמו: 

בתוך המאמר הזה מצוטטים כמה משיריו בליווי הסברים של פאטאי:

איזה יופי - הא?!

ולגבי בונפיד עצמו - הנה בויקיפדיה

אז לא. זו עמדתי החד משמעית. עמדתי כמורה וכמחנך בישראל, באזורים שהם פריפריה כלכלית ביחס לעיר הגדולה תל-אביב, או ערי לווין המרכיבות את המטרופולין הגדול - גוש דן. יודגש, כמובן, שחלק גדול מהילדים כלל לא יסע, כי אין כסף, כי אין מלגה וכו'

אינני מוצא הצדקה לשלם 1000$ , כשלא משתתפים בטיולים שנתיים, כשלא מגיעים פעמים רבות לאירועים בית ספריים. יתרה מכך, אינני חושב שזהות אישית, תרבותית ולאומית צריכה להיבנות על בסיס פחד, נקמה ו"לעולם לא עוד".

המערכת הממוסדת של הזכרון בארץ יכולה לספק את כל הצרכים המציצניים, של כל תלמיד, כל רב וכל מורה. כמו-כן היא בהחלט יכולה לספק מידע אינטלקטואלי, רגשי, ויזואלי ואחר ללא קושי רב. באמת צריכים לנסוע עד אושוויץ כדי לראות את השער הידוע או לראות ערימות של נעלי ילדים?

ומה לומדים הילדים? מה הם תורמים אח"כ חזרה לקהילה? השתתפות באיזה טקס יום שואה, כשהם נדרשים "להרים את הטקס" ולא מסוגלים, חלקם גם לא טורח להגיע. מה משתנה בעומק שלהם? 

מעדויות לא מעטות, עבור חלק מהילדים זו פעם ראשונה בחו"ל, פעם ראשונה רחוק מכל איסור סמכותי [ למה מה תעשה המורה ציפורה אם אשתכר בלילה או אזמין זונה לחדר? ], וכמובן הדיסוננס המוסרי הזה לא עובר צל הנערים וגם הנערות בראש.

אשר על כן, חבל על הכסף, חבל על הזמן.

אשר על כן, תשקיעו את הכסף בשיפור מוסדות ההנצחה השונים, תנגישו אותם לתוך מערכת החינוך הישראלית כחובה וכערך עליון.

ולגבי הקרטל - כשיש כלכך הרבה צביעות וכלכך הרבה כסף מסביב, למה מתפלאים על השחתה ושחיתות?

שיר יפהפה שרואה את הקשר בין הפשוט ביותר לעליון ביותר, בין העשב לבין האל, בין האדם לבין האל, בין היהודי לארץ ישראל. ידוע לנו מביוגרפית הענק שנכתבה על הברסלבער, בעל היסורים, ארתור גרין,  שהוא ברח מארץ ישראל, עקב, ככל הנראה, אהבה שלו לגבר ערבי, דבר שאני מתאר לעצמי שקרע אותו עד עומקיו הנסתרים ביותר.

יש גם בשיר הזה בסיס או רקע לשירו של עמיחי - לא כברוש, בטח לבית הראשון:

לא כברוש,

לא בבת אחת, לא כולי,

אלא כדשא ,באלפי יציאות זהירות- ירוקות,

להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק

ואחד מחפש.

מקור השיר - אתר גלים 

ר' נחמן מברסלב - ביוגרפיה קצרה - ויקיפדיה

ביצוע מעולה ורגיש של שלי רנד לשיר הזה

לא כבורש, עמיחי - כתובת ברשת

מילים: יחיאל היילפרין
לחן: יואל אנגל*

אביגיל 
מילים: עמנואל הרוסי
לחן: עזרא אהרון*


רד השמש רד לגיא - בא הליל 
בואי בואי נא אלי - אביגיל 

את סוסי אנהג בלאט - אל השוקת 
בואי נא לשם גם את - הוי תינוקת 

על צמרת נעלה - ובלי פחד 
מה עוד לקח אגלה - את יודעת 

אדמתי אדמת טרשים - ובלי מים 
בעדרי שבעה ראשים - בלי קרניים 

וצריפי נוטה ליפול - מכל רוח 
ובגדי בחג וחול - הוא קרוע 

אף אני פלח עני - אך בן חייל 
ואוהב אותך אני - אביגיל

איזה שיר אהבה חמוד, מחורז כדבעי, כתוב בבתים דו-טוריים, בכל בית שעיקרו הצגת "חולשת ה מחזר" אחרי שאולי פיתה את אביגיל לעלות לצמרתצ העץ, בגיא בלילה, ומהשוקת לשתות, תינוקת. היסוד האירוטי המכוסה הזה , אינו באמת מסתיר את הפעילות המינית אליה מוזמנת אביגיל, ואני מניח, שכאשר שרו שיר זה הרבה קריצות. אחר כך הוא מציע לה כלום - אדמת טרשים, עדר ללא זכר [?] צריף נפול והיעדר בגדים, אבל הוא בן-חיל. ברוח התקופה אני מניח שזה הספיק להיות בן חיל.

אל תירא 
מילים: עמנואל הרוסי
לחן: מרדכי זעירא*


אל תירא, עבדי יעקב, 
הוי, חלמתי חלום, 
אל תירא, עבדי יעקב, 
מה נורא המקום! 
ניצב לו הסולם 
עם מלאכי שמיים, 
יורדים ועולים כלם 
עם צחורי - כנפיים .... 
יישר כוחך, יעקב, אחא! 
קומה לדרכך קדמה, מזרחה! 
לך קדימה, 
אל תחתה, 
לך לך, 
כי תקום 
הארץ עתה 
לך ולזרעך! 

זה שיר ש"מפרש" את חלום יעקב, לא פחות ולא יותר, ובקלילות האופיינית גם מציג את "הקושאן" הנצחי של הציונות ל"זכות על הארץ". הדרמה הענקית של אמונה, שליטה ומבחן האדם נעלמה לה לגמרי מהשיר הזה. כולה חלום, אמנם סולם, מלאכים. יעקב הולך מזרחה, לבבל, אבל דרכו היא לצורך חיזוק הזכות על הארץ.

שיר די בנאלי, אבל חביב כמו קודמו.

וכמובן, אחד משירי הערש הגדולים שנכתבו בעברית - שכב בני. בביצוע הנהדר של אריק לביא, ז"ל