כן, כמו מרלין מונרו.

זאת ה-חברה החדשה.

יצאנו אתמול ל"וימבלדון", הסרט הזה, היה ממש יפה, באמת, מומלץ.

(ובמיוחד אני, שיש לי עבר במשחקי טניס...)

אח"כ ישבנו שעה, שעה שלמה, בבית הקפה הריק, שם בקניון.

ודיברנו, ו....חשבתי על זה, ואני פשוט מאוהב, פשוט מאוהב.

בדרך לבית שלה, הבנתי את המושג "חיבוק", הטמפ' היתה 7 מעלות, קר, ללא ספק.

ולא סתם, לומדים בכל בית-ספר להשרדות, שאם אתה צריך להתחמם, אין כמו עוד מישהו.

7 מעלות.

2 אנשים.

1 אהבה.

זה מספיק, לא?

אני חושב שחשפתי צד אחר שלי, הצד שלא רואים ביום יום, בטח ובטח שלא בבית ספר, הצד של ה-נגטיב האחר.

אני מאוהב.

זהו.

כבר ציינתי את העובדה שאני שונא את המשפחה של אבא שלי?

חנוכה זה "כאילו" החג שבו נפגשים.

כל אחד בעולם שלו.

שונא אותם.