|
The Fool On The Hill
(/The Beatles/Lennon/McCartney)
Day after day, alone on the hill
The man with the foolish grin is keeping perfectly still
But nobody wants to know him
They can see that he's just a fool
As he never gives an answer
But the fool on the hill
Sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning around
Well on the way, head in a cloud
The man of a thousand voices talking percetly loud
But nobody ever hears him
Or the sound he appears to make
And he never seems to notice
But the fool on the hill
Sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning around
And nobody seems to like him
They can tell what he wants to do
And he never shows his feelings
But the fool on the hill
Sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning around
He never listen to them
He knows that they're the fools
They don't like him
The fool on the hill
Sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning around
|
תגידו, הרגשתם ככה שפעם מישהו שממש אוהב אותם דוחה אותכם.
לא במובן המגעיל, אלא במובן של לא רוצה להיות איתכם, אבל כל הזמן אומר ודי מתנהג כאילו לא ממש בא לו לראות אתכם?
תהיתי בענין הזה לאחרונה.
יום רביעי, הייתי בת"א, פגשתי כמה ידידות, פגשתי את זאת שידועה לשמצה (שטוענת שאני שמוק, אבל לא ממש מזיז לי).
היה ממש כיף, ואני חייב לצין את התפוזית שהצילה אותי מדבק מגע בצורת אדם.
תודה.
יורד גשם.
יורד גשם ועצוב לי, זהו.
קניתי שעון של תחנת רכבת לחדר, אני אוהב את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
