הבלוג של יגאל לביב

האיחוד האירופאי הוקם במטרה של יצירת שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות באירופה ומניעת סיבות לסכסוכים שגרמו למלחמת העולם השניה. איש לא יכול להתנגד למטרות נאצלות כאלו. המפלגות שיצרו את האיחוד האירופאי היו ברובן ימניות מתונות שייצגו את האינטרסים של בעלי ההון במדינותיהם. חוקת האיחוד משרתת ומקדמת קודם כל אינטרסים כלכליים של בעלי ההון. היא מגינה ודואגת גם במידה טובה מאשר למשל כיום בישראל לאינטרסים של השכירים. בעיקר כדי למנוע התנגדות השכירים ומפלגותיהם לתכנית האיחוד.

לא במקרה המדינות שנשלטו על ידי מפלגות שמאליות-מתונות כמו מדינות סקנדינביה או בריטניה ואירלנד,סירבו להצטרפות מלאה וסירבו בכל תוקף לאיחוד המטבע ויצירת היורו.

המשבר הפיננסי הנוכחי מראה כמה הם צדקו. אין חולק על כך כי הגורם העיקרי שמונע מיוון או מספרד ופורטוגל לצאת מהמשבר שלהן היא היותן בכבלי היורו. אילו היו להן מטבעות לאומיים יכלו ליצור אינפלציה מתונה ולעבור את המשבר תוך תשלום החובות תוך כמה שנים באמצעות פיחות מתון.

מכיוון שהיורו מונע זאת הן נאלצות לקבל תכתיב של פגיעה ממושכת ברמת החיים של השכירים קודם כל. ביוון,למשל, המשבר פרץ בגלל שלטון ממשלה ימנית שהנהיגה הפקרות כלכלית כמו הרפובליקאים בארצות-הברית והעשירה את בעלי ההון תוך איפשור הוצאת כספים מחוץ ליוון ללא הגבלה.

האם הדרך של האיחוד האירופאי המוצעת ליוון היא הטובה ביותר?

ידיעה שהוצנעה באמצעי התקשורת ב-8 למאי אומרת כי נשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר הזהירה את יוון מההצעה שתוביל אותה למשבר חברתי כמו שהיה בארגנטינה בזמנו. ארגנטינה היתה במשבר דומה ב-1998 וקרן המטבע העולמית הציעה לה הצעת חילוץ דומה. ביצועה גרם לערעור יציבות החברה בארגנטינה.

פרופסור יוסי דאהן פרסם לפני כשנתיים כי בזמנו מלזיה היתה במצב דומה.קרן המטבע הציעה לה הצעה דומה. כל הצעות קרן המטבע מטרתן חילוץ על חשבון השכירים ולטובת בעלי ההון. ממשלת מלזיה דחתה את ההצעה והנהיגה תכנית חילוץ שונה מושתתת על אינפלציה והשקעות מואצות בפיתוח הכלכלה ליצירת תזרים הכנסות. תוך כמה שנים מלזיה נחלצה מהמשבר.

אילו ליוון היה האומץ היה עליה לפרוש מגוש היורו ולהישאר באיחוד כמו סקנדינביה ובריטניה ואירלנד. או אז תוכל ללכת בדרכי מלזיה ולא בדרכי קרן המטבע.

ב-14 למאי כתב איתן אבריאל,עורך בכיר ביומון "דהמרקר",רשימה שכותרתה :את מי באמת חילצה גרמניה?

וכך הוא כתב:

" זה הזמן לבדוק מי היה מפסיד את מכנסיו במקרה של קריסת יוון, כלומר מי החזיק את איגרות החוב שיוון הנפיקה בעבר ועתה אינה מסוגלת להחזיר. הנה התשובה: 25% מהחוב היווני נמצא בידי בנקים צרפתיים, 20% נמצא בידי בנקים שוויציים ו-15% מהחוב היווני מוחזק על ידי בנקים גרמניים. זהו באמת סיפור אירופי - הבנקים האמריקאיים מחזיקים רק 5% מהחוב היווני והבריטיים רק 3%.

המספרים האלה מראים כי במקביל לסיוע ליוון ולמטבע היורו, שבינתיים איבד את כל הרוח הגבית שקיבל ביום שני, חבילת החילוץ בת טריליון הדולרים מצילה את הבנקים הצרפתיים, הגרמניים והשוויציים. אלה הם גופים ענקיים שעדיין מלקקים את פצעיהם ממשבר האשראי הקודם, ופגיעה גדולה נוספת בהם היתה עלולה לדחוק את מערכת הבנקאות האירופית והעולמית שוב אל פי התהום - ואולי אף לתוכו. "

האם צריך להוסיף משהו?  

קישור לרשימה של איתן אבריאל:

http://www.themarker.com/ibo/misc/printFriendly.jhtml?ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Fskira20100514_1168842.xml

קישור לידיעה על נשיאת ארגנטינה:

http://world.greekreporter.com/2010/05/08/argentine-president-warns-greece-against-austerity-measures/