הבלוג של יגאל לביב

חברת הכנסת ממפלגת העבודה עינת וילף פנתה ליושב ראש המפלגה בהצעה להחליף את תמונת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין התלויה בחדר הסיעה בכנסת בתמונה ראש הממשלה המנוח דוד בן-גוריון. היא נימקה את הצעתה בראיונות בתקשורת בכך כי דרכו של רבין לא משקפת את דרכה של מפלגת העבודה בעוד דוד בן-גוריון מזוהה יותר עם ערכיה ההיסטוריים של מפלגת העבודה.

העתונאי גדעון עשת פרסם היום(חמישי) טור בידיעות אחרונות בו טען כי רבין היה למעשה איש ליכוד מובהק שייצג נאמנה את ההון הגדול מבחינה חברתית ונקט כנגד הפלסתינאים במדיניות ההיסטורית של מפלגת העבודה: כח ועוד כח. הוא נגרר להסכמי אוסלו בלית ברירה ועשה הכל למנוע מהם להפוך לשלום אמיתי.

מה שעשת לא כתב הוא למה רבין נגרר להסכמי אוסלו.הוא ככלכלן מעולה ודאי יודע למה. האינתיפאדה השניה הביאה תוך שנתיים את ישראל לסף פשיטת רגל. זו עובדה שהכל מנסים להסתירה. לפני כעשרה ימים בתכנית החדשות של הערוץ הראשון ראיינה גאולה אבן את עודד שחר כתבו הכלכלי של הערוץ. בין היתר נפלט לו כיצד לקראת תום האינתיפאדה השניה היתה קופת האוצר ריקה לחלוטין (האמריקאים סירבו לתת את הערבויות) וכדי לקבל סחורה בטחונית חיונית האוצר לווה מיליארד דולר ל-24 שעות והציג את קופת האוצר כאיתנה ובעלת רזרבות...

אם רבין לא היה מסכים לאוסלו המדינה היתה נקלעת לפשיטת רגל כלכלית.

עשת צודק בטענו כי מדיניותו החברתית והבטחונית של רבין היתה ימנית לחלוטין ולכן ניצח בבחירות 1992 בקולות הליכוד שהלך אחרי מי שקרא לשבור לפלסתינאים את הרגליים.

דוד בן-גוריון,היה ראש הממשלה שנבחר בכנסת בעלת רוב שמאלי לחלוטין והעדיף לכרות ברית עם הימין ולהקים ממשלה עם הציונים הכלליים והדתיים והשאיר את מפ"ם ואחדות העבודה באופוזיציה.הוא הנהיג שיטתית מדיניות חברתית ימנית,חיסל את זרם העובדים בחינוך והחליש את ההסתדרות ככל יכולתו.  במדיניות החוץ זנח את ברית המועצות שבזכותה ניצחנו במלחמת השחרור כאשר ארצות הברית סירבה למכור נשק לישראל וסירבה להכיר בה דה יורה. הוא הפך למשתף פעולה עם מדינות קולוניאליסטיות כבריטניה וצרפת.הוא כרת קנו ניה עם בריטניה וצרפת ויחד תקפו את מצריים כדי למוטטה בגלל שהלאימה רכוש חברות צרפתיות ובריטיות.

העמדה המדינית היחידה שלו שהיתה ליברלית היתה התנגדותו להמשך כיבוש השטחים אחרי מלחמת 1967. סביר כי עשה זאת כדי לפגוע בראש הממשלה לוי אשכול אדריכל הניצחון במלחמה שהדיחו מראשות מפא"י.

עינת וילף טועה בהצעתה מכיוון שאין הבדל בין רבין לבן-גוריון. שניהם מייצגים את מדיניות הימין מבחינה חברתית ובינלאומית. שניהם מבטאים את מפלגת העבודה של היום-מפלגה המייצגת ועדי עובדים חזקים, את המימסד הבטחוני האדיר ואת שכבות העובדים שהפכו לבורגנים של ממש.