הפשיעה בלוד היא מיקרוקוסמוס של הפשיעה במדינה כולה. ישראל אינה שונה מכל מדינה אחרת בעולם בה יש עשירים ועניים.כאשר שכבות גדולות באוכלוסיית מדינה מאבדות כל סיכוי לשיפור חייהן האלימות נשארת הדרך היחידה.
המשורר חיים נחמן ביאליק אמר כי כל עוד לא יהיה גנב עברי לא נהיה עם. כדי שיהיה גנב עברי אלים,להבדיל מגנב עברי מתוחכם ההופך לעשיר וגביר בעיירתו, דרושים עניים ועשירים. אולם יש הבדל בין מיידוף לדון קורליאונה. שניהם עשו לביתם בלי להתחשב בחוקים ןסדרים. למיידוף היה כל מה שדרוש לחיים נוחים לפני שגנב. דון קורליאונה שנולד בשכונת מהגרים חסרת כל בניו יורק לפני מאה וחמישים שנה יכול היה רק להשתמש באלימות כדי להתקדם. אחוז בני העניים שהתקבלו לחינוך גבוה וצלחו הוא כמספר שחורי העור באמריקה או אתיופים בישראל שעשו זאת. אלו דוגמאות נדירות הטובות להרגעת מצפון בעלי ההון ולהצדקת האלימות כנגד האלימים.
בתקופתו של ביאליק לא היו קיטובים מעמדיים כמו היום. ישראל תופסת מקום נכבד ברשימת המדינות בהן שורר חוסר שיוויון קוטבי. ככל שהוא יגדל כך תגדל הפשיעה.
אונורה דה בלזאק אמר כי מאחרי כל הון יש פשע ומאחרי הון גדול יש פשע גדול. מרבית בעלי ההון הם גנבים ועבריינים שלא נתפסו . בעולם המערבי הוצאו לאור מספר ספרים דוקומנטריים החושפים את האמת על עשיית ההון על ידי עשירי המדינה. הידוע בספרים הוא "הברונים השודדים" של מתיו גוזפסון האמריקאי. כאשר יצא בעברית בתרגומו של בועז עברון החלטתי( שנות השבעים) לכתוב דבר דומה על עשירי ישראל. לאחר כעשרים שנה של איסוף חומר למכביר נוכחתי שכדי לתאר את הברונים השודדים הישראלים לא יהי די בספר או שניים אלא דרוש מפעל כמו כתיבת האנציקלופדיה העברית שנמשך עשרות שנים. כל שנה נוספו מאות עשירים חדשים שיש לתארם.
בסופו של דבר, לפני כעשור,החלטתי להרים ידיים ופיניתי ארכיון שתפס שני חדרים. מישהו אחר יעשה זאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
