כבר הפסקתי לספור את השרביטים שהתעופפו לעברי בתקופה האחרונה;

משירה, מפיית הירח, מפמה, מ-Belief, מדל פיירו... ואני בטוח ששכחתי עוד, אז אתם מוזמנים לתגבב ולתזכר...

בכל מקרה, להטיל עלי משימה של "ספר על עצמך שלשה דברים שאנחנו לא יודעים" זה קצת מסוכן, כי מצד אחד אין לי דברים מעניינים במיוחד או מעניינים בכלל על עצמי, ואם לא ידעתם את זה עד כה, כנראה שהיתה לזה סיבה [וזה שהם פשוט לא מעניינים] - ומצד שני - כשהכל דבילי באותה מידה, זה מאד מתבקש לספר את הכל - כי למה לקפח דבר דבילי אחד על פני דבר דבילי אחר?

ורק כדי שהפוסט הזה יגיע אי פעם לסיומו, אני פשוט אגש למשימת ה"ספר לנו משהו שאיננו יודעים" - וזהו.

אז...

1. אני תולעת ספרים. Big Time. עם כל כמה שאני אוהב לכתוב, והרשימון האומלל הזה יעיד על כך - אני אוהב הרבה יותר לקרוא. בשבוע רע אני מסיים ספר אחד. בשבוע טוב אני מסיים שניים, ואפילו שלשה. אם לא הייתי עובד במשרה מלאה, סביר להניח שהייתי קורא עוד יותר. אני תמיד מעדיף להיתקע ברמזור ולא "סתם" בפקק, כי ברמזור ארוך אני יכול לסיים כמה עמודים בספר - שתמיד נמצא איתי - בניחותא.

2. בשנות בית הספר היסודי, כיתות ה'-ז' ליתר דיוק, השתתפתי בחוג/קורס/סדנה עם הסופרת-המשוררת נורית זרחי. עד היום אני שומר את המחברות ששימשו אותי בכתיבה באותם שיעורים, ועד היום אני זוכר את השיר שלה, שאותו הכרתי הרבה לפני כן, מהסיפורים שלפני השינה: הנמר שמתחת למיטה.

3. [זהירות: לא נשים בהיריון וקוראים בעלי לב חלש!] בנוסף להיותי אלוף בקריאה, אני אלוף גם בקריעה. שמעתם פעם על מישהו שקרע אוזן, ושלא קוראים לו וינסנט? אז נעים מאד, זה אני. בגן הילדים הצלחתי בכשרוני הרב להגיע למצב בו אוזני נתפסה בקולב שנועד בשגרה למעילים, ואז הצלחתי להוסיף לזה נפילה, מה שתלש לי את האוזן ממקומה והותירה מתדלדלת. לא משהו שכמה תפרים לא יכול לתקן. שנים לאחר מכן הצלחתי לדחוף, את זרת רגל שמאל לתוך טבעת המיועדת להחזקת מזרון האימונים בשיעור קרטה, מה שגרם לי לחתך/קרע עמוק בין האצבעות. מרנין ממש, נכון?

4. במשך שנים סבלתי מפחד גבהים מטורף לחלוטין, ואנחנו מדברים על רמה כזו שבטיול שנתי אי-אז בשנות התיכון, בעודנו הולכים על מצוק, אני הדגמתי כישורי זחילה מרשימים ביותר, בסרבי ללכת בעמידה זקופה. "הפיתרון" התגלה כמורה והורה מלווה שתפסו אותי - אחד מכל צד - ופשוט גררו אותי. איכשהו, הפחד הזה נעלם, או לפחות היטשטש מאד בהשוואה לאותן שנים, גם אם גם היום אני מסרב לעשות בנג'י... סנפלינג הולך בסבבה... וכל זה מביא אותי לנקודה שהביאה אותי לכתוב את כל זה מלכתחילה, וזה שבעודני ילד ערכנו, ילדי השכונה, תחרות "מי קופץ מהקומה הכי גבוהה": ליד ביתנו הקימו בניין חדש, וכל אחד מהילדים היה צריך לקפוץ מאחד מחלונות הבניין - אל ערימת חול שניצבה לרגליו. היו כאלו שהסתפקו בקומה הרשונה, אני ועוד כמה קפצנו מהקומה מהקומה השניה, אבל את תואר המנצחת לקחה אחותי הגדולה - רותי - שקפצה מהקומה השלישית, ונקעה את הרגל

5. המפגש הראשון שלי עם התקשורת היה במסגרת אותה סדנה עם נורית זרחי, כאשר שרי רז עשתה ל"מבט שני" כתבה על נורית זרחי, ואז צולמנו גם אנחנו, התלמידים... המפגש הראשון האמיתי והקצת יותר "אישי" שלי עם התקשורת היה ב-92', כאשר צוות צילום זר ביקש לראיין דובר אנגלית בהפגנה של הימין בירושלים. כן, כבר אז עשיתי בלאגן, וכבר אז אהבתי לדבר. אז התראיינתי, וכאשר הם סיימו, שאלתי לאיזו תחנה הם שייכים, ונעניתי שהם שייכים ל-RTL. אסוציאציות או לא - אותי זה שיעשע... מאז הספקתי להתראיין למעריב, לידיעות אחרונות, להארץ, וכל זאת במסגרת העיסוק בפוליטיקה. במהלך הצבא, כחובש ב"צוות גיבור" - התאג"ד הכי פעיל בצה"ל עד הנסיגה מלבנון - יצא לי להופיע שוב ושוב בחדשות, כאשר סיקרו פינוי וטיפול בפצועים בגזרת לבנון. בשנים האחרונות לטלוויזיה לא יצא לי להתקרב, אבל לעיתונות הרשת והעיתונות המודפסת הצלחתי "להידחף" לא פעם...  

6. במסגרת שירותי הצבאי כח של צה"ל פוצץ עלי מטען חבלה. כן, כח צה"ל. אני לא אכנס לפרטים הטכניים, אבל פיקדתי על רכב בעל "אמצעים מיוחדים" ונתבקשתי, יחד עם הנהג, לקרב את הרכב למטען חבלה שנתגלה על הגדר, כדי שהחבלנים יוכלו לטפל במטען. מסתבר שהחבלנים שכחו לעדכן אותנו בכוונותיהם, והפעילו את המטען מבלי להודיע לנו שעלינו להתרחק. מפקדם של החבלנים, רב-סרן, ספג ממני חבטות די כואבות, שהופסקו רק על ידי הסמח"ט שלי, שהודיע לי ש"אני צודק, אבל אני מגזים"...

7 ואחרון: במסגרת שירותי הצבאי הייתי, כך נטען, מועמד לצל"ש ממפקד האוגדה, תא"ל אפי פיין, הידוע גם כח"כ אפריים איתם. חייל בצנחנים חשף מבצע סודי ביותר שהיה אמור להתבצע בתוך לבנון, אני דיווחתי על כך, המבצע בוטל, והחייל נכלא. צל"ש לא קיבלתי, אבל כינוי חיבה מאת הסמח"ט הודבק לי חיש קל: "שטינקר!"

כמו תמיד כשאני אומר שאין לי מה לכתוב, יוצאים הפוסטים הכי ארוכים.

הייתי אמור לכתוב שלשה דברים שלא ידעתם, אז תבחרו לכם שלשה מתוך השבעה, ומחקו את המיותרים

וכמיטב המסורת, את השרביט אני מבקש להעביר ל: דוברמן, התיאטרוניסט,וגו'אב [שביקש כל כך יפה ] - ואם מישהו מכם כבר שורבט ולא שמתי לב - תעבירו את השרביט הלאה...