יש ילדים זיגזג

זמן... מצחיק כמה שהוא עובר מהר.

כמה זמן לא עידכנתי, וכמה זמן לא נכנסתי לבלוג..לא שמתי לב בעצם שעבר ממנו כל כך הרבה, וכשכבר שמתי לב, לא היה לי ממנו כדי להשקיע קצת בפוסט חדש..

אז מה?

אם לרכז את כל אשר עבר עלי בחודשיים(?) האחרונים בפוסט אחד, ייקח יותר מדי מה? זמן.. וכפי שכבר הזכרתי, אין לי בשפע ממנו לאחרונה.

התחלתי לעבוד באופן מסודר, לא נכנס לפרטים טכניים מעצבנים ומשעממים, ונסכם בכך שאני מרוצה.

לימודים? חושבת עליהם כמובן, אבל למי יש זמן לעשות יותר מזה?

בנתיים הכל בגדר העתיד הלא מאוד רחוק שכרגע נראה מרוחק שנות אור ממני...ולכן, נסכם בקצרה שיש עוד...זמן =)

אני משוחררת כבר חצי שנה, ונדמה והיא עברה כל כך מהר, אני לא זוכרת שהחודשים עפו להם כך במהלך השירות הצבאי..גם זה קטע מצחיק כזה שיש לזמן, לחלוף על פניך ברגעים מסוימים, ולסרב לזוז באחרים...

החיים כרגע מתמיינים לאמצע שבוע וסופי שבוע, אני מרגישה כאילו אני מתעוררת בסופי שבוע ממצב קיפאון, ובאמצע השבוע אני על סוג של טייס אוטומטי, לקום מוקדם בבוקר, עבודה, הביתה פיפי ולישון..

אני בקושי מוצאת כמה רגעים לעצמי, ולאנשים שאני אוהבת וזקוקים לתשומת ליבי, מי היה מאמין שלהיות מבוגר זו עבודה כל כך קשה, אף אחד לא מספר לך את זה וזה לא רשום בשום פרוספקט...אם היו אומרים לי שכך זה יהיה, הייתי מוותרת בשמחה על התענוג המפוקפק ונשארת ילדה לנצח, פיטר פן עלה על משהו..

ובנתיים אני מגלה שהכל עולה כסף, והרבה ממנו...וכדי לקנות צריך אותו, וכדי להרוויח אותו צריך למכור את נשמתך...

העולם קשוח שם בחוץ, ואני מחפשת את הנקודות היותר רכות ומענגות שלו, ולהגיד לכם את האמת? אני מתחילה לחשוב שאולי הן לא קיימות, בעצם, אולי רק בסופי שבוע...=)