יש ילדים זיגזג

אחרי מי יודע כמה זמן חזרתי..

וזה לא שאי פעם הלכתי, פשוט לא הייתי כאן. מעניין אם עוד בכלל יש פה מישהו, שמתעניין, שמתעדכן, או לפחות מנסה, כי לא היה במה להתעדכן בחודשים האחרונים.

אז המחשב חזר לכלל פעולה, ובין לבין מצאתי זמן לעצמי,לחזור לשורשים נשכחים ונושנים שכמעט ושכחתי שקיימים בי,והכתיבה אומנם מקרטעת מעט,אבל זה כמו לרכב על אופניים, לא שוכחים כיצד.

בנתיים להקליד במקלדת ולתפעל מחשב אני עושה רק בעבודה, ותאמינו לי שכאן זה הרבה יותר כיף.

אני מרוצה מעצמי.

מרוצה מהעבודה.

מרוצה מהזוגיות.

מרוצה מהחיים.

ובסך הכל הכללי אני כחתול דשן שסיים ללקק קערת שמנת גדולה.

אז מה חסר?

על פניו לא חסר דבר,ואני מודה לאל מדי יום על כל הדברים הקטנים בהם בורכתי- על החברות המקסימות בעבודה,על הבוסים שהם לא בוסים,על משכורות נאות, על ללכת עמו לישון בכל ערב ולהתעורר ללטיפותיו בכל בוקר,על חיוכים קטנים ושיחות יפות אל תוך הלילה כשלמחרת קמים מוקדם ונותרו רק שעתיים לישון, אבל למי אכפת?

החיים יפים אלי,ואני מנסה לזכור את זה בכל פעם שמשהו קצת מתפקשש,ואני קצת נעצבת.

אז מה?

אני מתגעגעת לזמן עם עצמי קצת, ללכתוב, לצייר, לדעת מי אני מעבר לזהות החדשה שסיגלתי וסוגלה לי.

אולי אני רוצה מעט מן הזהות הישנה?

אני פשוט מנסה להתרגל ללהיות מבוגרת,וזה קצת קשה והזמן מתקתק וזה לא עוזר.

שתי חברות בנות גילי מהעבודה עומדות להתחתן,ואני מתרגשת עבורן כאילו זו הייתי אני שעומדת לצעוד אל עבר החופה.

והאמת? שיצא לי לפזול לאחרונה בחנויות תכשיטים אל עבר טבעות מסוגים כאלו ואחרים... =)
אם יש פה עדיין מישהו, חזרתי.