כולם נופלים קורבן לקורמניזציה

את האמת,כבר כתבתי פוסט אחר לגמרה.. אבל לאור המצב החלטתי שמה שאני הולכת לכתוב הרבה יותר חשוב לי..

שמאל או ימין? נשמע כמו תחילת שיעור חיבור שהמורה מבקשת להציג שתי עמדות לגבי זה ולפתח דיאלוג שלם עם עצמך בנידון. והנידון פה? חמור ביותר..

עד לא מזמן,לא יודעת אם לקרוא לזה חוסר מודעות או חוסר אכפתיות אבל פשוט מה ששמעתי בחדשות עבר לי בין האוזניים.. נכנס בצד שמאל יצא באוזן ימין. קורה,עובר.. ככה זה לא!?
אז זהו..שלא! אני בי'ב.. שמיניסטית טריה...עוד פחות משנה צבא..וככה גם כל החברים שלי..

וכאלה כמובן שכבר התגיסו,וזה מכניס אותנו לדילמה חדשה.. לשאלות גדולות וחדשות כמו מוסריות ואהבת המולדת... או להפך גזענות והריגת אנשים.

בחודש האחרון התחילו לצוץ סביבי אנשים שמאלנים (ואני ימנית כמובן) ולספר לי את דעותייהם לגבי הצבא,המלחמה ואהבת המולדת.. וזה נגמר בזה שהיום היה פורום הורים שכולים, הורה ערבי והורה יהודי שיושבים כיסא לייד כיסא וכל מילה שניה הם אומרים אחד לשני "חבר" במטרה להדגיש את החברות בניהם ולספר איך הילד שלהם נהרג..

הדבר הראשון שעבר לי בראש זה כמובן כמו כל בנאדם-אנושי-ריגשי-עצוב! באמת... כל אובדן הוא אותו כאב ואותו עצב לא משנה לאיזה דת אתה שייך,במה אתה אוהב לאכול בבוקר.. ואם הילד שלך עשיר או אני. כאב הוא כאב.. ומוות הוא מוות לא משנה במי מדובר.

המחשבה השניה שלי הייתה למה לעזאזל אתם עושים לנו את המפגש הכל-כך מטומטם הזה?!!?
שאולי נשקול פעמיים אם אנחנו בכלל רוצים להתגייס?! להלחם!? אתם רוצים שנהפוך לפציפיסטים ונחליט שאנחנו "בעד השלום ונגד המלחמה"?.

והתחלנו באמת לנהל דיון מעמיק שאני מאמינה שרוב מי שקורא פה עבר אותו בכתה וחשב כמוני שכשהערבי שאל את השאלה "איזה פתרון יש לכם להציע" ושאמר "אולי נתחלק ונקבל  את גבולות 67" או להפך "בוא נהפוך את הארץ למדינה משותפת של יהודים וערביים " כולכם קיבלתם צמרמורת איומה שיקחו לנו חלק מהארץ.אני קיבלתי כזאת.

אני לא שונאת ערבים,במובן המילה אני לא שונאת.. אני לא גזענית ובתור יהודיה שמשפחתה ובני עמה עברו את השואה שמטרתה העיקרית הייתה להשמיד את כל מי ששונה,את כל מי שלא כמוך,שלא מאמין באמונותייך הוא אינו אדם, זאת טעות חמורה לדעתי.ואפילו מזעזעת.

לערביים יש רגשות.. ואני בטוחה שגם שמה יש אנשים שנמאס להם מהמלחמה הנוראה הזאת שנראית כאילו לא תיפסק לעולם . אבל לתת להם את ירושלים? ואת הגולן!? או לתת להם לחיות בניינו!?

אני לא יודעת,כשערביים עובדים בבניינים ושורקים כמו מכוערים שרואים בנות עוברות או שנכנסים לקריון ורואים את החבורת ערבי-ערס אני מקבלת שוב-צמרמורת! כי בנתיים הם נראים כמו חבורת חיות.

אבל לא יודעת,אולי זה רק מה שנראה כלפי חוץ.. ואולי מדובר רק בכמה ילדים ספציפים ולא כולם כאלה.ונמצאים בניהם גם אנשים חכמים ומשכילים ששואלים את עצמם אותם שאלה כמוני,כמו כולם.

וכאן מגיעה עוד דילמה בעצם-כשאתה מתגייס לצבא.

שאתה הולך לקרבי כדי להגן על המולדת שלך,בן 18 עם רובה ביד מול ערביים ונותנת לך הפקודה לירות. תירה? תיקח לבן-אדם את החיים!? הרי רשום בתורה ' ה' נתן ה' לקח ' . למה שאנחנו ניקח!?

 הם בני אדם! אין להם משפחות ואנשים שהם אוהבים וחברים!? אני לא יודעת.. מותר לנו בכלל לעשות את זה?! מי אנחנו שנחליט אם לקחת לבן אדם את החיים!? ומתי זה נהפך לתפקיד שלנו?

אני לא חושבת שיש תשובות לכל השאלות שלי וחוסר המודעות.

אם היה פתרון הגיוני כבר היו עושים אותו.

אולי בגיל 18 אני יקבל נשק ליידים,אבל לא באמת ישאלו אותי אם לתת להם שטחים או לא..

אולי שאני יהיה חברת כנסת בגיל 70 ישאלו את דעתי.. אבל מה הסיכויי שזה כבר יקרה ?אני דבילית הרי..