כולם נופלים קורבן לקורמניזציה

    בחודש האחרון כתבתי הרבה פוסטים לא מאושרים במיוחד.ולא זה לא בגלל שהיתי מדוכדכת או משהו

כי חוץ מההתקפי אולכי המעצבנים בתקופות מעבר ,הכל נהפך לשיגרת היום יום.

וזה בכלל לא רע.. כי די התגעגעתי לשיגרה.

את 007 אני אסכם בהרבה חיוך...באמת! מתחילתה ועד סופה קרו מליוני דברים משמחים ועצובים.מלא דברים שגרמו לי להתבגר,להשתנות

להפוך להיות מי שאני בזכות מה שאני.. שזה אולי נשמע טיפשי,אבל שנכנסתי עם שיר ועמית לעשות פעילות מהמועצה לכתות י' הבנתי איך אתה בא מעורער לתיכון.. מנסה להפוך לחלק מהרוב.. עד שאתה בונה את עצמך,מוצא את החברים האמיתיים שלך ונהפך להיות מי שאתה.. בעיקר עם גאווה אחת גדולה..

    ליום החודש הזה,והשנה הזאת..ובעקבות כל מה שגם קרה בחודש האחרון רציתי להגיד דברים שכבר שמעתם

    וגם אני...אבל לפעמים אני שוכחת מזה.. שזה נקרא זמן.. שבא כמובן מאליו עד שהוא נעלם.והוא בהחלט יכול להעלם

    סבא ישב איתי ואמר "חמודי(כן הוא חושב שאני בן ) עם הגיל גם החולי בא.. ואת לא מבינה איך שהזמן עובר מהר..."

אז נכון שאני בטטה,ואת רוב היום אני אוהבת להעביר על המיטה מתחת לשמיכה כי החורף הזה קר מידי..

אבל הוא צודק.. באמת צריך לדעת לנצל את החיים..

לסיכום : אני חושבת שרבים איתי יסכימו ש007 הייתה שנה מדהימה.. כי היא באמת הייתה!!! ואני רק מקווה ש2008 תיהיה יותר... כי זה שנת סיום ושנת שרות.. :)

ירדי ברדי :)

אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

ומה להגיד.

כי הפעם,אסור לי לכתוב הרבה דברים שבא לי לצרוח אותם!

אז אני שותקת..וזה כואב...

כשאומרים לך את האמת בפנים ומפילים עלייך תיק של מבוגרים

אתה מבין שהחיים כבר לא מצחיקים.

ויש בעיות גדולות יותר מבנים...

הן באמת גדולות הפעם...

אנשים אומרים לי כל הזמן "את צריכה לעבור טראומה ירדן בשביל להתבגר כי את ילדותית"

ואני חושבת שאני ילדותית כי אני עוברת יותר מדי טראומות שזה הדבר היחידי

שעוזר לי להשאר בפוקוס,עם רגליים על הקרקע...

איך מתמודדים עם דבר שהולך לקרות ולך אין מה לעשות בנידון?!

איך מתמודדים מול האמת?

מול כולם?

להמשיך לחייך..?

להאמין..?

לקוות?

התשובה היחידה היא :לסמוך על ה'..

לקוות שמה שהוא עושה,עושה כי הוא באמת צריך לעשות את זה..

שכל דבר הוא עושה לטובה...

אפילו אם זה ישאיר לכולם צלקות...

ירדן..