כולם נופלים קורבן לקורמניזציה

"שלום לך אותה אחת שהתחברתי אליה כלכך עד

כדי כך שאני רוצה להתחתן איתה ולמות איתה ביחד,

מהכרות של הרבה שנים איתך הבנתי שאת אישה

מקסימה שכולם רוצים להיות בחברתה וני מבין

למה.את כלכך מיוחדת.

את מקסימה את כולם .

לאיפה שאת לא הולכת את האור של כולם.

איך שאת מגיעה למקום כלשהו את משרה על כולם

נחת ומיד שמים לב שהגעת למקום.

אני החלטתי לעזוב אותך לנפשך.אני יודע שאני רק מפריע.

אבל אני באמת אוהב אותך.

אני עוזב.הפעם לתמיד.

אבל זה לא יהיה כלכך פשוט.תצטרכי לעזור לי לעזוב!
תיהיי חזקה.תנצחי אותי.

אני רוצה להפסיד.

שלך,אבל לא עוד הסרטן היקר שלך.."

לא לפחד ממה שהולך לבוא..

הכל טוב עכשיו...

מותשת.. פשוט ודי..

זה מה שאני.. אני לא יכולה לתאר לכם עד כמה אזלו מימני הכוחות בשבועות האחרונים

אני על סף דמעות.. ועצבים שמחלחלים עמוק בגוף כי אפילו אין לי כח לצרוח ולצעוק..

נמאס לי מבית ספר... נמאס לי להתעורר מוקדם... ולראות פרצופים שאני לא אוהבת הופכים לי את היום לעוד יותר רע

ופרצופים שכן אהבתי מתחילים להתעוות.. הופכים להיות אפורים ולא יפים ומתחיל להמאס לי מהם..

לא ככה תיארתי את כתה י'ב שלי... אני בכל ועדה אפשרית והספר מחזור בערך קרע אותי לשניים

המבחנים הבלתי פוסקים האלה פשוט לא נגמרים ואני פשוט שואלת את עצמי כל יום אם כדי לי להרים כבר ידיים

אולי לנשור או משהו אני לא יודעת..

אני כלכך עייפה... וזה לא רק בגלל שישנתי שעתיים וחצי.. אני פשוט עייפה מהכל..

עיפה להתוכח ולריב ולצחוק.. עייפה לחייך..

ואני לא מבינה לאיפה לעזאזל כל הכוחות האלה נעלמו לי.. ואיך להשיג אותם מחדש..

ולחזור להיות אני.. זאת שצוחקת מכל דבר.. שאוהבת את כולם.. שיוצאת כל היום...

נעלמתי לי.. וזה מכאיב לי..

שהתקופה הזאת תעבור.. כי כבר לא טוב לי..

פשוט.. לא טוב..