כולם נופלים קורבן לקורמניזציה

הכל התחיל בזה שהודיעו לנו על מסיבת סטודנטים שלא כוללת ילדים קטנים..

היה לי דודא בטרוףףף ללכתת ממששש !! כי עבר עלי תחילת שבוע משעמם מאז היום בנות המטוררףף

ואז גיליתי שיש לי טסט בשישי ואני צריכה להיות ב7:20 מחוץ לבית..

הייתי עצובה יום שלם שגיליתי על זה! כאילו די עד שיש מסיבה עם גדולימים ואינפקטד ורנושש מאי לאבבבבב

התבאסתי! הגיע יום חמישי ורק למדתי לאזרחות כמו איזה כונפה ..היה מצברוח מדוכדך .. כזה של שומדבר חדש לא קורה

ושירוץ פה פיל כדי שמשו מרגש יגרום לי לחייך.. בכל מצב.

ארב התקשרה ואמרה לבוא לבית העם.. התקשרתי לטלוש אהובי ובאנו לבית העם. טל היה לבוש יפה ושתינו הסתכלנו עליו כזה "מה??"

והוא עושה לי "ירדן אני מצטער..אני כן הולך בסוף לסטונדנטים" . א. רציתית לכפכף אותו ב. קינאתי עד מוות.

בשמונה הודיעו לו שיש לו כרטיס והוא עושה לי ולארבל יאללה בואו בואו.. השתכענתי. עכשיו או לעולם לא..

שניהם ידעו שיש לי טסט בבוקר ואני צריכה לקום בשבע ואמרנו שנחזור מוקדם.

בכל מצב ארבל הלכה הביתה להתארגן וטלוש בא אלי.. לבשתי את השמלה הצהובה ולקחתי ג'קט.. (ד'מיינו שייהיה קר) ונסענו לאחותי לקחת נעליים.. תוך 20 דקות כבר היינו בדרך.. הגענו לקונגרסים וכל הדרך אמרנו איזה מצחיק אם מישהו מחנה באמצע כביש ואחריו כולם ומכל מיני כאלה.. ופתאום אנחנו מחפשים חניה ואנחנו רואים מישו החנה את המכונית באמצע חניון ואנחנו החננו לפני ואחרינו חנו עוד 4.. משמע אנחנו הראשונים שהחנו איפה שאסור.. כמה הזוי זה היה!!! חיפשנו לי כרטיס כי הכריטיסים עלו 120 ובסוף מצאתי ב60 תודות לארב..

נכנסנו והיה אביב גפן.. הבמה הייתה ענקקיתתת וכולם נראו עליה קטנים.. איזה אתיופי תפס אותי בידד וכמעט אנס אותי ואני וארבל התחלנו לצרוח עליו ולברוח לו.. אחריזה היה ברי סחרוף ומוש בן ארי.. הם היו בסדר..לא מטורף..התחלנו להשתעמם וישבנו באוהל משועממים.. מדברים על הא ודה..

ואזזזזזזזזזזז א-י-נפ-ק-ט-ד-! אין דברים כאלה פשוט מעלים את המצברוח..

רקדנו והשתוללנו ואני וארבל בקושי יכולנו לקפוץ כי היינו עם שמלות ועדין התפרעעענו והיה כלכך מצחיקק!! אפילו הרחתי פעם ראשונה איך מריח מריחואנה (אם ככה וקראים לסיגריה בצבע קקי הזאת)והאמת שזה די היה מסריח.. והם היו סטלנים מתים

אחרי חצי הופעה כבר היה רבע ל2 ואמרתי יאלהל להתקפל.אני חייבת לקום מחר מוקדם.. יצאנו מאושרים ואפילו קניתי טבעת.

נכנסנו לאוטו ו... מת! עד שמצאנו אנשים שיעזרו לנו להפעיל את המצבר נסענו עד קילומטר לפני בניין הטיל ושוב.. מת! חבורה של צעירים עזרו לנו ושוב לייד בניין הטיל.. מת!

שניים יצאו מהאוטו ועזרו לנו.. החלטנו שנשאיר את האוטו בצד כי לנסוע הוא כבר לא יסע..

הם לקחו אותנו טרמפ והם היו כלכך מצחיקקקיםם בני 25.. אחדמהם היה חבר של חברה של אחותי.. והשני סתם עבד על אמא שלו שהוא הומו(ספ-ספק )
הגענו בשלוש וחצי הביתה.. מאושרים ומרוצים... בעיקר עייפים.

עד חמש לא נרדמתי ובשבע כבר התעוררתי.. עייפה בקושי פותחת את העיניים במקלחת.. יצאתי למורה שלי בתקווה שלא ישנא אותי שיצאתי בלילה..

הוא קלט את החותמת וכמעט ירה בי! הגעתי לאלינא והתחלנו להתפלל . נעמדנו בדלת כניסה לייד המזוזה עם הפנים לכיוןן הכותל והתפללנו לאלוהים בתפילות מצחיקות שיעשה שלירדי יהיה כבר רשיון !!!!
"ירדן.. אני מצטער להגיד לך... (שתיקה ארוכה..) אנחנו נפרדים!!!!!"

לירדן יש רשיון ולירדן יש רשיון!!!!!!!!!!!!!

בעיקרון אנחנו חושבת שאבא שלי יותר מאושר ממני..אבל חכו אחרי שאני אקח לו את האוטו לסיבבוים נראה מי יהיה מאושר ומי יהיה עצוב!!!!

טל וארבבב וכמובן ציצוששש שלייי .. אין עליכם! אין על הימים איתכם.. ועל הספונטניות שבאה בתקופה האחרונה!!!
שיהיו עוד ימים כאללהה..!!! אוהבת אותכםם!!!

יום בבית העם:

ל''ג בעומרררררררר

זאת הייתה השנה הכי קשה בכל שמונה-עשרה שנות קיומי.אני לא אשקר.

השביתה גרמה ללחץ עם המבחנים שלא פסקו וחוסר הכח לתפקד ברמות שאי אפשר לתאר.

היו לי ימים יפים,אבל בעיקר היו לי ימים קשים.המון כאלה.

ימים שרציתי להעלם ..שתבלע אותי האדמה לאיזה כמה חודשים טובים ואז לחזור..

ושהכל יחזור להיות יפה.

אני לא יודעת להסביר מה קרה שהיה כל-כך רע. וגרם לי להפוך להיות מירדן החייכנית לירדן הדיכאונית

אבל ניהייתי כזאת וזה גרם לי לשנוא את הזמן הזה.

הזמן שככולם מדברים עליו לטובה.. עם הרבה אלכוהול,מסיבות,בנים ויציאות עד אור הבוקר..

ואני?פשוט לא התחברתי לשום חלק בזה.. ונעזוב את החלק שלא יכולתי,גם לא רציתי.

נסגרתי.

בהתחלה הייתי בוכה. בוכה המון,בוכה שרע.

אחרי זה פשוט התרגלתי לזה.. התמזגתי עם מה שיש..

הייתה לי תחושה של שעמום,של חוסר השג בחיים והאמת?שאין דבר יותר גרוע מזה..

כי אתה מרגיש כישלון ובזבוז..

כולם אומרים לך תמיד "תנצל כל דקה.." ואני חשבתי טוב לנצל בשינה זה גם משהו...

אבל אז החלטטתי שדי..שככה אני לא ממשיכה לשום מקקום.

שככה אני לא מסיימת את י''ב..

החלטתי להשתנות. וזה התחיל ביום העצמאות וברונדו וב"ירדן משיגה מה שהיא רוצה"

אחרי הרבה זמן שלא רציתי כלום.. זה המשיך בל''ג בעומר המדהים על שהיה

זה העובדה שאמא יצאה סוף סוף מהבית לעבודה והיא לא יושבת על הוריד ועכשיו מזדמן לי להיות ילדת

רחוב בפעם הראשונה בחיי וכל היום להזמין ולצאת ולחזור בשמונה בערב להתקלח ושוב לצאת..

מהבוקר עד הערב רק לעשות..להעסיק..

בלי מחשבות מיותרות,שליליות.

עם הרבה חיוכים,הרבה חיוביות.

החלטתי להפסיק להיות עצלנית שזאת התכונה מספר אחת אצלי שגורמת לחיים שלי להיות אפורים

שאתמול פעם ראשונה מזה 18 שנה שנאתי את יום שבת כי לא יכולתי לשבת יותר בבית.

פשוט לא הייתי יכולה..

עם היום בנות היוםם במייקדרייב שנאבדנו בדרך ועשינו שלום למדקונלדס מרחוק..

ושקרן יצאה מהאוטו לשלם למוכרת ואני ודנה התפוצצנו מצחוק.

שהגענו הביתה וישר התחילה הרכילות של 8 בנות שאני כלכך אוהבת!
ואחריזה אכלנו גלידה ומאפינס שאני וציצי נסענו לקנות ואחריזה לכולן היו עיניים עיפות ומתוקות כאלה..

פשוט לעצור את הזמן המדהים הזה. עם האנשים היפים האלה..שלא יגדלו ..שלא יתגייסו ויאבדו את מה שהם-ילדים.

עוברת עלי תקופת בניים מדהימה(בלי לפתוח עין רעה) שאני מקווה שלעולם לא תגמר..

שפעם שלא אהבתי שדברים  משתנים ושיגרה.. טעיתי.

אני אוהבת לשנות,להשתנות.

זאת לא סתם אימרה "גם אני אשנה משהו בעולם הזה.."

אני אשנה.. אפילו למישהו אחד קטן.. במילה אחת.. אפשר לשנות..

אני מאוהבת בתקופה הזאאאאאת! גיבורי -על שליי :) והלוואי שלא היינו צריכים להתגייס לעולם..