* זאת אומרת, הייתי אמורה להפוך, אבל בסוף הכרזתי שזה לא בשבילי.

פוסט זה הוא ברובו בהקשר לפוסט הזה.

עולמי כל כך אירוני כך שביום שבו יצאתי לחירות (סיימתי עם מתמטיקה) רצו לצרפני לחברת פירמידה ("זה נשמע ככה אבל אנחנו לא באמת פירמידה"), אותה סוג חברה הנקראת על שם המבנים משולשים שבנו אבותינו לפני מליאנת'לפים שנים.

נתחיל מן ההתחלה,

שבוע שעבר המד''ש (=מדריך שאיתי למאותגרי ההדרכה שמבינכם) הציע לי עבודה שדרכה אזכה בכמות ניכרת של כסף אך כדי לשמוע עוד פרטים עלי להתייצב שהרצאה מסויימת ששם יסבירו לי הכל, נשמע לי סבבה בכללי אז הסכמתי.

ההרצאה (להלן "המצגת") נקבעה אחרי בירורים ליום שני בערב.

הגעתי למקום האמור, שדווקא היה ברחוב שלי, (רק חבל שבקצהו השני) וחיכיתי למד''ש על המדרכה כמו ילדת רחובות מצויה ופתאום ראיתי צועד לכיווני אדם חביב שאני מכירה מן הסניף (להלן "הבוגר") ועוד אדם קצת פחות חביב שאני מכירה דרך סניף פחות חביב ושמעתי סיפורים לא כל כך חביבים עליו מטולי (להלן "לא יהיה לו שם כי הוא ממש לא רלוונטי לסיפור").

הבוגר הופתע לראות אותי ודי גיחך כששמע שהגעתי דרך המד''ש. עדיין לא ברור לי למה.

בכל מקרה, נכנסתי אחריו לבית שבו נערכה המצגת ולאחר זמן קצר הגיע המד''ש ולאחר המון המון זמן החלה המצגת.

הערה חשובה: בהיותי סוג של בלש חוקר הבחנתי בפרט מאוד מסקרן ומשעשע- כל מי שבסמכותו להעביר מצגת מבין העוסקים בפירמידה הזו היה לבוש בחולצת כפתורים והמהדרין (כדוגמת המד''ש) באו עם משקפיים במקום עדשות כדי לשוות לעצמם מראה מכובד ביותר!

אכן צחוקים מטורפים.

אז החלה המצגת שמסבירה לי למה כדאי לי להיות "בונה עסק", מה היתרונות שבדבר וכיצד אהיה המליונרית הבאה, כל הניסים והנפלאות הללו בלי להזכיר לשניה את ההשקעה המינימלית של 900 שקל לערך כדי להפוך לְלֵבֶנה.

אבל לא ה-900 שקל שאין לי זה מה שהרתיע אותי (טוב נו... לא רק), ממיטב הבנתי (וגם מהשאלות שהופנו ממני כלפי המד''ש על גבי מחברת בהתכתבות משל בשיעור תנ''ך נמצאנו ורצינו לרכל על המורה) העבודה המדוברת אינה קלה כלל ולא רק- היא דורשת מידה מסויימת של שליטה עצמית ויכולת להיות הבוס של עצמי.

מה שאין לי כמובן.

אז סירבתי לכל העסק, מה שגרם לי לרגשות אשם כיוון שאם המד''ש היה מצרף אותי הוא היה מרוויח עלי תגמול נאה ביותר, אך מצד שני- הוא לא עשה כבר יותר מחודש פעולת אמצע שבוע, אז אנחנו פיטים. סוג של.

זהו הסיפור בכלליות, כמובן שקדם לכך תחקרי מעמיק שעשיתי בעזרת החברה של המד''ש וביחד גילינו פרטים על החברה ככה שהמצגת לא היממה אותי ברובה, וכמובן שיש נופך רומנטי לכל הסיפור כיוון שבמצגת מצאתי את שני אהבות חיי (טוב, בכל זאת מדובר בי פה) ובסיפור זה יש אפילו מימד של מסתורין ודרמה שכן שיקרתי לאמא על כל הערב הזה ואמרתי שזה יצא''צ ולבסוף בסיפור זה יש צד של התבגרות הגיבור שכן סוף סוף הצמחתי עמוד שדרה ולמדתי לבקש ממישהו ללוות אותי הבייתה (רק המד''ש לצערי, אחת מאהבות חיי לא היה זמין).

עד כאן על פירמידות והצעות עבודה לא רלוונטיות,

וכעת לחלק התרבותי.

הערב אצל שליין הופיעו הבנות נחמה.

אין לי מילים לתאר כמה אני אוהבת את ההרכב הזה .

הממף. דווקא חשבתי שיהיה לי הרבה מה לומר עליהן,

טוב, בהזדמנות אחרת.

(פוסט אמיתי, כמובטח)

" ימים כלילות רק רוצה לא להיות
למתנה, המתנה המותנית באהבה
נשמה חשוכה
תן לי אותך ולא רק אם
תן אהבה בלי תנים בלי תנאים"

(הבנות נחמה, "להיות")