"היו שלום בינתיים, אחים שלי
מחר יאיר השחר לכם ולי
עכשיו קטיפה שחורה נפרשת על העיר
עכשיו מותר "שלום" לומר ולהיפרד בשיר."

הערב, שתחילתו דייט מזויף עם בחור מסוים וסופו פרידה משמעותית היה ערב שסגר תקופה. סוג של.

הקומונרית של הסניף שלנו עזבה לאחר שנה, למרות שאצלי זה שנה מינוס חודש חודשיים (עד שנכנסתי...) זה עדיין אותו אפקט.

קודם כל השבת.

זאת הייתה השבת האחרונה שלה אצלנו.

מפקד מדריכים אחרון שלה (ואחרון בכלל)

מפקד (רגיל) אחרון שלה

תפילה, פעולה (סניפית-די עלובה- שאנחנו הכנו) הכל אחרון.

ואז במוצאי שבת קבענו להיפגש בתשע וחצי ובצורה אופיינית לבני עקיבא בכלל ולסניף שלנו בפרט התחלנו רק לקראת אחת עשרה בערך. עשינו סבב של דברים טובים ודברים רעים שהיו השנה (דבר טוב: זכיה בפיזמונסניף/שבת צוות דבר רע: זה שעיקבתי שני מחוזות בדרך הבייתה מהנטיעות) ואז פעילות משעשעת שאלי הכין. אחר כך הלכנו למאור ובדרך התוודנו על עוולות שקשורות בקומונרית ואצל מאור ראינו מצגת שקשורה אלינו (וכמובן שכל אחד קיבל דיסק עם עותק...) וקיבלנו מראה עם תמונה של הצוות. לאחר לבטים קשים הלכנו לאכול (/לשתות אייס קפה) ולקראת 2 בלילה חזרתי...

והכל בחברתם של האנשים הכי מעולים בעולם כולל.

לילה שיזכר.

(התיאור היבש הזה לא מעביר במילימטר את הרגשות שעברו בי הערב)

"כמו חופים שים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני..."

(משום מה כל שירי הפרידה הם בגוף ראשון)

[*הבית בתחילת הפוסט לקוח מ"שיר סיום" של נעמי שמר והבית בסוף הפוסט לקוח מ"שיר פרידה" של שלמה ארצי]