אני, החיים שלי, וחיות אחרות.

טוב אני אתחיל ככה: אני שונאת את עצמי!

רבתי היום עם אמא שלי... אבל לא ריב כזה שאחרי 10 דקות חצי שעה מדברים שוב..

אלא ריב כזה שאתה יודע שישאיר ערפל עוד הרבה זמן...

ואמא שלי מחר נוסעת לחודש וחצי ואני נשארת עם אח שלי...שגם איתו רבתי...

אבל עוד פעם גם ריב כזה שאתה יודע שעד שדברים יחזרו למצבם הרגיל יקח הרבה זמן...

אני לא מבינה.. מה אני מפגרת לגמרי?!

לריב עם אמא שלי לפני שהיא נוסעת לחודש וחצי?! להשאיר טעם מר בפה?

וכאילו לריב עם אח שלי שאני הולכת לבלות איתו חודש וחצי...רק אני הוא והקירות!

החופש רק התחיל אבל בינתיים ממש לא נהניתי כאילו יצאתי רק לפני שבוע וקצת אבל עדיין...

לא עשיתי שום דבר רק רבתי עם אח שלי כל הזמן...

ומחר מתחילים חודש וחצי של גיהנום! אח שלי בן 20 והוא חושב שהוא שולט בכל העולם!

נורא משעמם לי...ונראה לי שגם לכולם... אף אחד מהחברות הטובות שלי לא עשה משהו מעניין...

אולי חוץ מאחת שנסעה לבולגריה...

לא האמנתי שאי פעם אני אגיד את זה אבל... אני מתגעגעת לבית הספר ולא היה איכפת לי עכשיו ללמוד עוד שלושה שבועות..

אני סובלת! אני כל כך רוצה לא יודעת...אוףףף אני מפחדת להגיד את זה! לפעמים פשוט בא לי למות!

שום דבר בחודש האחרון לא היה כיף...ויש כאלו שיגידו שיש תקופות כאלו אבל לא נראה לי שיש תקופות כלכ כך ארוכות כאלו..

אני כל כך מקווה שהמצב שלי ישתפר... נמאס לי להיות ככה וגם לסובבים אותי נמאס.

ביי