צרוב ברגש

"I've always wanted to write a book where the whole thing happens whithin the space of one pop song... The story's about this guy living in Miami in his in-laws beach house, and he's totaly depressed. His great dream was to be an adventurer, a lover, riding motorcycles through South America. But instead, he is sitting at this marble tabel eating lobster. He's got a job, a beautiful wife, all that he needs, but none of it matters - what he wants is to fight for meaning. Happiness is in the doing? right? Not getting what you want. And that second his five-year-old daughter jumps up on the table. He know she shouldn't be there - she could get hurt. But she is dancing to this pop song in a summer dress. All of a sudden he's sixteen and his high school sweetheart is ping him of at home. They just lost their virginity, and she loves him, and the same song is playing on the car radio and she climbs up dancing on the roof of the car... He knows he is not remembering this dance. He is there - he is there in both moments simultaneously... Both moments are real, happening together. For a moment all his life is folding in and it's obvious to him that time is a lie... "

("Before Sunset" by Richard Linklater.)

זמן יכול להיות המון דברים. הוא סמיך לפעמים כמו דבש, לפעמים הוא דליל כמו חלב 1% שומן. לפעמים הוא לא עביר בכלל, לפעמים הוא כל כך מהיר שהוא כמעט לא קיים.

ולפעמים אני, כמו ג'סי וואלס - מ"לפני השקיעה" - חיה בכמה זמנים מקבילים. זה יכול לקרות ברגעים הבנאליים ביותר - אני יושבת ואוכלת ארוחת בוקר - לבד, בסלון שלנו, תל אביב יוני 2009, ופתאום, כאילו משום מקום אני שם - סתיו 1982 - בבית של הוריי, ואני שם, אני שם לגמרי, אבל אני גם פה. תחושה משונה, של שני מקומות פיזיים, וגם נפשיים.

עכשיו - בדיוק לפני חמש שנים, קיץ של 2004 עבדתי באותו מקום שאני עובדת בו. חייתי קרוב מאוד לאיפה שאני חיה עכשיו. היו לי שלושה ילדים, וקרה לי ארוע מכונן - אמא שלי חלתה, ואני הגבתי. הגבתי נקודתית - באותם ימים קשים של בית חולים, והתמודדות, ונסיעות הלוך ושוב לחיפה, ברכבת, ולילות חסרי שינה ופחד - והגבתי גם הלאה, הארוע הזה היה כמו רבים אחרים - כמו אבן שזורקים לאגם - והמעגלים שנוצרים, קטן יותר, יותר גדול, עוד אחד ועוד אחד, שמתרחבים עוד ועוד - הן התמודדויות אחרות - לאורך שנים. ובאותו קיץ מתיש ומפחיד - קרה לי משהו מקביל. מישהו נכנס לחיי, וגם ההשפעה שלו היא מעגלית, עוד אחד ועוד אחד, וכל מעגל כזה מביא איתו משמעויות נוספות. ואני מוצאת את עצמי עכשיו לפעמים חיה בו זמנית בשני הקיצים - זה של לפני חמש שנים, וזה של הכאן והעכשיו, וזה מוזר, אבל גם מאוד מאוד מרגש.