צרוב ברגש

מגיל צעיר מוכרים לנו את מיתוס "האחד" או "האחת".

אני מדברת כמובן על האספקט הרומנטי. בסרטים, בספרים, בשירים. זה סביבנו כל הזמן. לא ניתן לברוח מזה.

הנסיך על הסוס הלבן. האחד והיחיד. הנסיכה השבויה בטירה, יש רק אחת כמוה בכל העולם כולו, ואותה תציל.

זוג עינים אחד שיפגשו בשלך ותדע שזהו! זו היא, או זה הוא.

כלומר, יש רק אחד כזה או אחת כזו בכל העולם כולו.

גם לא במובנים רומנטיים יש את אותו המיתוס. החברה הכי טובה. האחת והיחידה. נפש תאומה. סול מייט. החבר שהוא אחיך - היחיד! אין כמוהו!

בעיני יש בזה משהו מייאש ממש. אחד? אחת?  בכל העולם כולו?

ואם הנסיך מתעכב איפושהו? או יותר טוב אפילו - כבר פגשת את הנסיך, והופ! הנה עוד נסיך וגם הוא יחיד ומיוחד! ואז מה?

או הנפש התאומה שלך פתאום מכפילה את עצמה, והנה הן שתיים! אבוי! איפה יש מקום לעוד תאומה כזו?

ולכן החלטתי שאני דוחה את המיתוס בשתי ידיים (הנה, יש שתיים! לא רק אחת! והבוז לטרומפלדור).

ובזמן האחרון בירכתי על מזלי הטוב שזימן לי לא אחד ויחיד, ולא אחת ויחידה, אלא יחידי סגולה וכל אחד ואחת מהם הם הם היחיד/ה

my ones and onlys

והם לא המונים, אבל הם ברבים (והם גם הן, כמובן) וכמה החיים שלי יותר עשירים בזכות כל המיוחדים האלו. אין מילים.