בלילה חלמתי שאני לוקחת סדנת כתיבה אצל גיא פינס (?????).
הוא מאוד חביב אלינו (אני ועוד שניים שלושה תלמידים עלומים) אבל די סנוב.
כדרכם של חלומות - יש להם את ההגיון הפנימי שלהם שתוך כדי נראה הכי הגיוני בעולם אבל בבוקר נראה לא ברור לחלוטין - אני מוצאת את עצמי איתו לבד אחר כך, במין סוג של דייט.
כלומר, אנחנו ביחד, כאילו יוצאים לכל מיני סידורים.
הוא מאוד חביב אלי, אבל מרוחק, ואני מרגישה מטופשת קצת, כמו מין גרופי שמסובבת עם סלב, אולי בשביל להראות על ידי אנשים אחרים.
באיזשהו שלב ברור שנגיע אליו אחר כך הביתה, והוא אומר לי שהוא מאוד ישמח אם אני אכין לו פסטה ברוטב שמנת וגבינת גורגנזולה מעל (?????) כשהוא לא רואה אני מסמסת בהיסטריה לחברה טובה שתגיד לי האו דה פאק מכינים את המתכון, כי אין לי מושג בדברים האלה.
בדרך אליו הביתה אני מחליטה לעשות איתו שיחה מלב אל לב, ופתאום יוצא לי מין משפט כזה
"אני כמעט בת ארבעים, וזה מה זה גיל בעייתי, יש ילדים, יש משפחה, אני שש עשרה שנה כבר עם בעלי, ופתאום את מתחילה לחשוב על כל מה שלא עשית עד היום ומה שכבר לא תעשי".
והוא מאוד נחמד אלי, ואמפטי, לא אומר כלום, אבל אני מרגישה שהוא מאוד מחבב אותי, אולי אפילו מזדהה.
דווקא קמתי טוב מהחלום הזה, אבל עם כמה תהיות.
למה גיא פינס? פסטה עם שמנת, אוקי, אבל גבינת גורגנזולה? פרמזן לא הולך יותר טוב? ויש לי עוד שנתיים וחצי עד גיל ארבעים, מה אני כבר מתבכיינת?
חייבת למצוא פותר/פותרת חלומות דחוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
