צרוב ברגש

אם,

קמתי היום בבוקר, אחרי חמש שעות שינה בלבד (ארוע משפחתי בצפון עד השעות המאוחרות של הלילה), הערתי את הילדים והבאתי אותם למוסדות החינוך הנבחרים, חזרתי הביתה, בישלתי, ניקיתי (לא לבד, לא לבד), חלק מהילדים חזרו ממוסדות החינוך הנבחרים, נתתי להם ארוחת צהרים, סידרתי את הבית, שוב, הלכתי אחר הצהריים לגן של הג'ינג'י (חשוב לשמוע על התפתחות הילד מהגננת והיועצת החינוכית. חשוב מאוד), ואז הלכתי לעוד אי אלו סידורים, חזרתי, קילחתי, הקראתי סיפורים, סידרתי את הבית (שוב), ועכשיו אני פה.

אז

איך

זה

שלא עשיתי כלום היום?

ממש כלום.

(אה, כן ועידכנתי את הבלוג. הנה. עכשיו).

כלום.