צרוב ברגש

הפוסט המצויין הזה עינג אותי כל כך, וכל הזמן אני מוצאת עוד ועוד דוגמאות.

התחלתי לחשוב גם על סרטים, וספציפית על סצינות, ואולי עוד יותר ספציפית על רגעים מסויימים מאוד, הבעת פנים, צליל או משהו שאני זוכרת שגרם לי פעם אחרי פעם לבכות כשראיתי אותו. לפעמים זה היה בכי של עצב, לפעמים של התרגשות, לפעמים היה לי חיוך מרוח על הפנים, אבל דמעות בעינים.

אז הנה כמה כאלה, בתקווה שמי שמגיב יכתוב את הפייבוריטס שלו/שלה בתחום.

הסרט הראשון שלי (אם לא סופרים את "מרי פופינס" שיצאתי ממנו באמצע. הייתי בת ארבע). ראיתי אותו כשהייתי בכיתה ד', ועד היום הוא נשאר האהוב עלי בכל העולם "מפגשים מהסוג השלישי", של שפילברג.

יש שם המון קטעים שמרגשים אותי בטירוף, אבל קטע שמבכיא אותי כל פעם מחדש הוא כשבארי, הילד שנחטף על ידי החייזרים מוחזר לכדור הארץ, אמא שלו פוגשת אותו, ובקלוז אפ על הפנים שלו, כשהוא אומר לחלליות שנוסעות, עוזבות שוב, בדרכן לחלל Goodby, אני תמיד בוכה.

מעבר חד. סרט שראיתי גם המון פעמים, "בלוז לחופש הגדול" של רנן שור. רק המוזיקה של רפי קדישזון הופכת אותי לסמרטוט, אבל במיוחד בסוף, על רקע התמונות הישנות שהגיבורים צילמו את עצמם במצלמת סופר שמונה, מרגו (שחר סגל) מספר איך מעיר אותו טלפון מוקדם בבוקר, בפריז, לשם נסע בזמן שכל החבר'ה שלו התגייסו (הזמן, זמן מלחמת ההתשה) ומבשרים לו ש"מוסי, אהוב ליבי, נפל בקרב". לא משנה כמה פעמים ראיתי את הסרט הזה, אני מתמוטטת בקטע הזה. כל כך ישראלי, כל כך צפוי, כל כך עצוב.

סרט נפלא, של במאי שאני מאוד אוהבת, סידני לומט. אם אני לא טועה, בעברית הוא נקרא "אהבה במנוסה" אבל השם האמיתי שלו הוא Running on Empty.ריבר פיניקס זצ"ל מגלם שם ילד, טינאייג'ר, שההורים שלו, צמד היפים שהיו בעצם מתנגדים מילטנטיים לשילטון ומלחמת ויאטנם, ופוצצו איזו מעבדת נפאלם בזמנו, בורחים במשך שנים מהפי.בי.אי שמחפש אותם. הם, ושני הילדים שלהם. מחליפים זהויות ובתים ובתי ספר ועבודות בהתראה של רגעים. יש שם סצינה יפיפיה של מסיבה משפחתית, שהבן מביא אליה את החברה שלו, (מרתה פלימפטון, שהייתה באותו הזמן חברה של ריבר פיניקס) והם רוקדים ביחד לצלילי

"Fire and Rain" של ג'יימס טיילור, אבל הסצינה שבאמת קורעת אותי זו סצינת הסיום. בגלל שזה ספויילר ענק לא אכתוב אותו פה. אולי מישהו עוד ירצה לראות את הסרט הזה. כדאי.

ולסיום, דמעות עם חיוך ענק. הסיום של "חנה ואחיותיה" של וודי אלן. אחרי כל מיני נפתולים וסיבובי עלילה, וודי אלן מתחתן עם דיאן וויסט, אחת האחיות של אישתו לשעבר חנה (מיה פארו). הרגע שבו היא עומדת מול המראה, הוא בא מאחוריה ומחבק אותה, ואז היא מספרת לו שהיא בהריון מחניק אותי, אבל גם עם חיוך, כי זה וודי אלן אופטימי, וחם ומלא אהבה.

יש עוד המון, אולי אעשה המשך פוסט מתישהו, זה כיף! חג שמייח ומבכיא לכולם.